הקהילה חיה בכפרים ובעיירות קטנות, והתפרנסה מחקלאות, מסחר ומלאכה. רוב בניה עלו לישראל בשנות ה־50.
מהמטבח הכורדי באה הקובה בצורות רבות, כמו קובה סלק, קובה חמוסטה וקובה מוגשת במרק. הריקוד הכורדי נעשה במעגל, ולבוש מסורתי צבעוני נלבש בחגים.
בישראל קיימים מועדוני תרבות כורדיים, שבהם מלמדים ארמית חדשה לילדים וצעירים. כל דור מוסיף חומר שנאסף, כדי שהשפה לא תיעלם.
כדי להכיר קהילה באמת כדאי לשמוע סיפורים של אנשים ממנה, לטעום את האוכל שלה ולהקשיב למוזיקה שלה. ביקור במוזיאון או בבית כנסת של הקהילה ושיחה עם סבא וסבתא הם דרכים מצוינות ללמוד.
זהו תיאור כללי של קהילה שלמה, ובתוכה יש משפחות רבות עם מנהגים שונים. אין להסיק ממנו דבר על אדם מסוים.