מסורת עתיקה בהרי אתיופיה
בני בית ישראל חיו בכפרים קטנים בצפון אתיופיה, באזור גונדר ובהרי סימיין. הם עסקו בחקלאות, בקדרות, בנפחות ובאריגה. לפי מסורתם, אבותיהם הגיעו מארץ ישראל בימים עתיקים; החוקרים חלוקים באשר לדרך שבה הקהילה נוצרה.
המנהיגים הרוחניים נקראים ״קייסים״ (בצורת יחיד: קס). הם התפללו בשפת געז, שבה כתובים ספרי הקודש, וקראו מהתורה, אבל לא הכירו את חג החנוכה ואת פורים שנוצרו אחרי שהקהילה התנתקה מקהילות אחרות.
חג הסיגד
הסיגד הוא החג המיוחד ביותר של יהדות אתיופיה. הוא נחגג ב־29 בחשוון, חמישים יום אחרי יום כיפור. בני הקהילה מתכנסים, צמים, מתפללים וקוראים בתורה, וחוזרים על הבטחתם לשוב לירושלים. בסוף היום אוכלים ושמחים.
בשנת 2008 הוסיפה הכנסת את הסיגד לרשימת חגי המדינה. היום הוא נחגג בישראל בטקסים רחבים, למשל בטיילת ארמון הנציב בירושלים, וגם בבתי ספר.
מבצע משה ומבצע שלמה
במשך שנים רבות קיוו בני הקהילה לעלות לירושלים. רבים יצאו ברגל בדרכים מסוכנות דרך סודן. במבצע משה, בשנים 1984–1985, הוטסו לישראל כ־8,000 איש. אחרי כמה שנים נוספות של מצוקה, ב־24–25 במאי 1991 ביצעה ישראל את מבצע שלמה: 14,325 איש הוטסו תוך כ־36 שעות בלבד, בעשרות מטוסים.
עלייה נוספת נמשכה בשנים שאחרי כן, עד היום. הקליטה בישראל לא הייתה קלה: היו קשיי שפה ותעסוקה, ובני הקהילה נאלצו להתמודד גם עם אפליה ופגיעה. הם נאבקו והצליחו, וכיום הם משרתים בצה״ל, מלמדים, חוקרים, יוצרים ומנהיגים בכל תחומי החיים.
שפה, אוכל ומנהגים
השפה הנפוצה בקהילה היא אמהרית, ויש גם תיגרינית. המאכל המפורסם הוא אינג׳רה: לחם שטוח, חמצמץ וספוגי, שאוכלים אותו עם תבשילים חריפים שנקראים ״וואט״. טקס הקפה של אתיופיה הוא אירוע חברתי ארוך, שבו קולים פולי קפה טריים ומגישים כמה כוסות לאורחים.
שמות הילדים בקהילה, השירים והריקודים הם חלק מהמורשת, ובחגים לובשים בגדי כותנה לבנים מקושטים. בישראל, מרכזי הקהילה ובתי הספר מלמדים את הילדים את המסורת.
נאבקים ומובילים
בני הקהילה מילאו תפקידים חשובים במדינה: קצינים בצה״ל, שרים, שופטים, אצנים, זמרים וסופרים. בשנים האחרונות נאבקים צעירים מהקהילה ליחס שוויוני ולשילוב מלא בחברה.
ילדים בכל בית ספר יכולים לתרום: ללמוד על התרבות, להקשיב לסיפורים, לא לצחוק על שם או על מבטא, ולחגוג יחד גם את הסיגד. כבוד מתחיל ביחס יומיומי ובחברות אמיתית.