פולין: עיירות, ישיבות ותנועות
במשך מאות שנים הייתה פולין הבית של הקהילה היהודית הגדולה בעולם. יהודים חיו בערים גדולות כמו ורשה, קרקוב ולודז׳, ובאלפי עיירות קטנות, ״שטעטל״ ביידיש. בעיירה היו בית כנסת, שוק, בית מרחץ ו״חדר״ שבו למדו הילדים לקרוא.
לקהילות פולין היה גם מוסד הנהגה משותף בשם ״ועד ארבע ארצות״, שפעל כמאתיים שנה. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כשלושה מיליון יהודים, ורובם הגדול נרצחו בשואה. הניצולים שעלו לישראל הביאו איתם שירים, ספרים וזיכרונות.
ליטא: ״ירושלים של ליטא״
העיר וילנה (וילניוס של היום) כונתה ״ירושלים של ליטא״ בזכות בתי המדרש, הספריות והחכמים שבה. החכם המפורסם ביותר היה רבי אליהו, ״הגאון מווילנה״ (1720–1797), שלמד תורה, מתמטיקה ודקדוק, והשפיע על דורות של לומדים.
בליטא נוסדו ישיבות גדולות, כמו ישיבת וולוז׳ין, ויהודי ליטא נקראו ״ליטבקים״. הם נודעו בדרך לימוד שקדנית ומדויקת. גם ליהודי ליטא יש מבטא משלהם ביידיש, ואפשר לזהות אותו בשירים ובסיפורים.
אוקראינה: ערש החסידות
במאה ה־18 קם באוקראינה של היום רבי ישראל בעל שם טוב, שנפטר בשנת 1760 בעיירה מז׳יבוז׳. הוא לימד שאפשר לעבוד את ה׳ גם בשמחה, בשירה ובתפילה מכל הלב, ולא רק בלימוד. כך נולדה החסידות, שהתפשטה במהירות ברחבי מזרח אירופה.
באוקראינה פעלו גם רבי נחמן מברסלב, שקברו באומן מושך מבקרים רבים עד היום, והסופר שלום עליכם, שכתב ביידיש את סיפורי ״טוביה החולב״. בעיר הנמל אודסה צמחו עיתונים, סופרים ופעילים ציונים.
רוסיה ותחום המושב
בסוף המאה ה־18 קבעה האימפריה הרוסית ״תחום מושב״: אזור במערב האימפריה שבו הורשו רוב היהודים לגור. מחוץ לו נאסר עליהם לחיות בלי היתר מיוחד. אחרי פוגרומים בשנים 1881–1882 יצאו רבים לאמריקה, ואחרים עלו לארץ ישראל בעלייה הראשונה.
בברית המועצות נאסר לימוד הדת, ויהודים רבים שמרו על זהותם בסתר. רק בסוף המאה ה־20 נפתחו השערים, ועלייה גדולה הגיעה לישראל. כך נוצר קשר ישיר בין העיירות של פעם לבין השכונות של היום.
מה משותף וכיצד מחפשים שורשים
למרות ההבדלים, היו ליהודי מזרח אירופה שפה משותפת, יידיש, ומאכלים משותפים כמו בורשט, קוגל ולביבות. שמות משפחה רבים נוצרו לפי שם עיר או עיירה, ולכן שם משפחה יכול לרמז מאיפה הגיעו הסבים.
אם המשפחה שלכם הגיעה ממזרח אירופה, נסו לברר את שם העיירה ולמצוא אותה על המפה. בעמודי שמות המשפחה באתר אפשר לקרוא על המשמעות של שמות רבים, ובארכיונים ובספרי זיכרון של עיירות יש לעיתים תמונות ושמות של בני משפחה.