מאיפה בא השם אשכנז
״אשכנז״ הוא שם שמופיע בתנ״ך, כשם של אחד מצאצאי נוח. בימי הביניים התחילו יהודים להשתמש בשם הזה כדי לקרוא לגרמניה ולאזור שלידה. היהודים הראשונים שנקראו אשכנזים חיו לאורך נהר הריין, בערים כמו מגנצא, וורמס ושפירא.
אחר כך, בעקבות רדיפות ומסעות, חלק גדול מהקהילה עבר מזרחה, לפולין, ללטא, לרוסיה ולהונגריה. שם הם התפתחו והתרבו, ובתקופה מסוימת רוב יהודי העולם היו אשכנזים.
חיים בשטעטל ובעיר
במזרח אירופה חיו יהודים רבים בעיירות קטנות שנקראו בשם ״שטעטל״, ובערים גדולות כמו ורשה, וילנה, ביאליסטוק ובודפשט. הם עסקו במסחר, במלאכה ובלימוד תורה. בתי כנסת וישיבות היו בלב החיים, והשבת והחגים קבעו את הקצב.
בתקופה זו התפתחו זרמים בתוך העם: החסידות, שדגלה בשמחה ובדביקות; ״המתנגדים״ בליטא שהדגישו לימוד עיוני; והשכלה שעודדה ללמוד גם מדעים ושפות. ומהמאה ה־19 צמחו גם תנועות אחרות, ביניהן הציונות.
שפה, אוכל ומוזיקה
השפה המסורתית של האשכנזים היא יידיש: שפה שמשלבת מילים בעברית, בגרמנית ובשפות סלאביות, וכתובה באותיות עבריות. בה נכתבו ספרים, שירים ומחזות, ומדוברת בה עד היום בקהילות מסוימות.
באוכל ידועים גפילטע פיש, מרק עוף עם קניידלך, קוגל, צ׳ולנט, וכמובן לביבות בחנוכה. המוזיקה האשכנזית כוללת ניגוני חסידים, שירי יידיש וכליזמר — מוזיקה עממית של כינור, קלרינט ותוף.
הדרך לישראל
כבר בסוף המאה ה־19 עלו אשכנזים רבים מרוסיה ומרומניה ובנו את המושבות הראשונות. בשנים הבאות באו גלי עלייה נוספים מפולין, מגרמניה ומארצות אחרות. בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים, רובם מקהילות אשכנז, ושרידיהן המשיכו אחר כך לישראל ולארצות אחרות.
יש אשכנזים שונים — פולנים, גרמנים, הונגרים, רוסים — לכל אחד היו מנהגים, מאכלים ואפילו הומור משלו. הם כולם חלק מאותה מסורת רחבה, אבל חשוב לא לחשוב שכל האשכנזים אותו דבר.
אשכנזים בימינו
בישראל היום האשכנזים הם חלק קטן מקשת רחבה של קהילות, ורבים מהם נשואים לבני עדות אחרות. מורשת יידיש חיה בתיאטרון, בשירה ובמחקר, ויש בישראל מוזיאונים, ארכיונים וקורסים שמשמרים אותה.
בבתים רבים עדיין מכינים לביבות בחנוכה ומרק עוף בערב שבת, וסיפורי הסבים על העיירה שנעלמה נשמרים כזיכרון משפחתי חשוב. מי שמעוניין יכול להקליט אותם לפני שיישכחו.