החרוב הוא עץ ירוק־עד של החורש ושל מישור החוף, ממשפחת הקטניות, שהפירות שלו הם תרמילים חומים ארוכים ומתוקים.
לחרוב עלים מנוצים, מבריקים ועבים, וצמרת רחבה שנותנת צל כבד. ברוב העצים הפרחים זכריים או נקביים, ולכן רק לחלק מהעצים יש תרמילים. התרמילים מבשילים בקיץ, ומהם מכינים דבשה וקמח מתוק.
בתלמוד מסופר על חוני המעגל, שראה אדם נוטע חרוב ושאל אותו למה הוא שותל עץ שייתן פרי רק אחרי שנים רבות — והאיש ענה שכמו שאבותיו נטעו בשבילו, כך הוא נוטע בשביל בניו.
המילה ״קרט״, שבה מודדים יהלומים, באה כנראה מהשם היווני של זרע החרוב. ובחורש — החרוב מתחדש מהגדם אחרי שריפה, כמו האלון.
💡 איך זוכרים? חרוב = ירוק־עד, תרמילים מתוקים, הסיפור של חוני.
1. לאיזו משפחה שייך החרוב?
2. למה לא לכל עץ חרוב יש תרמילים?
3. מי מופיע בסיפור על נטיעת חרוב?
איך זוכרים מה זה חרוב מצוי?
חרוב = ירוק־עד, תרמילים מתוקים, הסיפור של חוני.
אילו מושגים קשורים לחרוב מצוי?
ירוק־עד, אלון מצוי, חורש ים־תיכוני. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
