גם בוויולה מחזיקים בין הסנטר לכתף, וגם לה ארבעה מיתרים — אבל הם מכוונים חמישית נמוך מהכינור: דו, סול, רה ולה. מבחוץ קשה להבדיל בינה לבין כינור; הסימן הוא שהיא ארוכה יותר בכמה סנטימטרים, והמיתר הנמוך שלה, דו, אינו קיים בכינור. התווים לוויולה נכתבים במפתח מיוחד, ״מפתח אלט״.
בתזמורת הוויולות יושבות בדרך כלל בין הכינורות לצ׳לו, ומנגנות את ״האמצע״ של ההרמוניה — החלק שמחבר בין המנגינה הגבוהה לבס. מלחינים כמו מוצרט וברהמס אהבו את הצליל שלה וכתבו לה קטעים יפים, ומוצרט עצמו נהג לנגן בוויולה ברביעיות כלי קשת.

