כל זוג מיתרים מכוון לאותו צליל, והזוגות מכוונים כמו הכינור: סול, רה, לה ומי. לכן כנרים יכולים לעבור למנדולינה בקלות יחסית. מנגנים במפרט, ובגלל שהצליל דועך מהר, נגנים משתמשים ב״טרמולו״ — פריטה מהירה מאוד הלוך ושוב על אותו צליל, כדי שייראה ארוך ושר.
המנדולינה התפתחה באיטליה, בעיקר בנאפולי, במאה ה־18. ויוואלדי כתב לה קונצ׳רטו. היא מנוגנת במוזיקה עממית איטלקית, במוזיקת ״בלוגראס״ האמריקנית, ובישראל — בתזמורות מנדולינות שהיו פופולריות בקיבוצים ובמושבות.

