ורמיר צייר לאט ובקפידה, ולכן ידועים כיום רק כשלושים וחמישה ציורים שלו. ברבים מהם רואים חדר, חלון בצד שמאל ואור שנכנס ממנו ונוגע בדמות: אישה קוראת מכתב, מוזגת חלב, מנגנת או מסתכלת אלינו. הוא השתמש בצבעים יקרים, כמו כחול אולטרמרין שהופק מאבן לאפיס לזולי.
אחרי מותו ורמיר כמעט נשכח במשך כמאתיים שנה, עד שמבקר אמנות צרפתי ״גילה״ אותו מחדש במאה ה־19. הציור ״נערה עם עגיל פנינה״ — נערה עם טורבן כחול וצהוב שמסתובבת אלינו — נקרא לפעמים ״המונה ליזה של הצפון״. חוקרים עדיין מתווכחים אם השתמש בעזרים אופטיים, כמו ״קמרה אובסקורה״.

