במשך מאות שנים, רק אנשים עשירים וחשובים יכלו להזמין דיוקן: מלכים, אפיפיורים, סוחרים. הציירים הוסיפו לדיוקן ״רמזים״ — בגדים, חפצים, רקע — שסיפרו מי האדם, במה הוא עוסק וכמה הוא עשיר. יש דיוקן פנים, דיוקן עד המותניים, דיוקן בגובה מלא ודיוקן קבוצתי, כמו ״משמר הלילה״ של רמברנדט.
דיוקן עצמי הוא דיוקן שהאמן מצייר של עצמו, בדרך כלל בעזרת מראה. רמברנדט, ואן גוך ופרידה קאלו ציירו עשרות דיוקנאות עצמיים, ודרכם אפשר לראות איך השתנו לאורך השנים. כשמסתכלים על דיוקן כדאי לשאול: לאן הדמות מסתכלת? מה ההבעה שלה? מה מספרים החפצים שסביבה?

