בטהובן נולד בעיר בון, ובגיל צעיר עבר לווינה, שם נודע כפסנתרן סוער ומאלתר מבריק. בסביבות גיל 30 החל לאבד את שמיעתו, ובשנותיו האחרונות היה כמעט חירש לגמרי. אף על פי כן המשיך להלחין — הוא ״שמע״ את המוזיקה בראשו — וחלק מיצירותיו החשובות ביותר נכתבו כשכבר לא שמע כמעט דבר.
בטהובן כתב תשע סימפוניות. החמישית מתחילה בארבעה צלילים שכמעט כולם מכירים, והתשיעית, שהוצגה ב־1824, מסתיימת במקהלה ששרה את ״אודה לשמחה״ — מנגינה שנעשתה להמנון של האיחוד האירופי. הוא כתב גם 32 סונטות לפסנתר, אופרה אחת ואת הקטע הקטן והמוכר ״לאליזה״.