ויוואלדי הוסמך לכומר, ובגלל שערו האדום כינו אותו ״הכומר האדום״. במשך שנים רבות לימד מוזיקה בבית יתומות בוונציה, ה״אוספדלה דלה פייטה״, והתזמורת והמקהלה של הנערות שם נעשו מפורסמות בכל אירופה. הוא כתב להן חלק גדול מיצירותיו.
היצירה המפורסמת ביותר שלו היא ״ארבע העונות״ — ארבעה קונצ׳רטים לכינור, אחד לכל עונה, שפורסמו ב־1725. המוזיקה מתארת ציוץ ציפורים באביב, סופה ונמנום בקיץ, ציד בסתיו והחלקה על קרח בחורף. אחרי מותו הוא כמעט נשכח, והתגלה מחדש במאה ה־20.

