למה ראשים של בעלי חיים
המצרים חיו קרוב לטבע: התן שוטט בבתי הקברות בלילה, הבז עף גבוה מעל המדבר, והתנין ארב בנילוס. הם ראו בכוחות של בעלי החיים סימן לכוחות של האלים. לכן בציורים ובפסלים יש לאלים רבים גוף של אדם וראש של חיה — כך זיהו מיד מי האל ומה התפקיד שלו.
חשוב לזכור: המצרים לא חשבו שהאלים באמת נראים בדיוק כך. הציור היה דרך להראות את התכונות של האל, כמו סמל. אותו אל יכול היה להופיע בכמה צורות שונות.
רע — אל השמש
רע היה אחד האלים החשובים ביותר. לפי האמונה, בכל יום הוא שט בסירה על פני השמיים — וזו השמש שעוברת מהמזרח למערב. בלילה הוא עבר בסירה דרך העולם התחתון, ונלחם שם בנחש הענק אפופיס, אויב האור. בכל בוקר הניצחון שלו הביא את הזריחה.
עם הזמן חיברו המצרים את רע עם אלים אחרים, וכך נוצר למשל ״אמון־רע״, מלך האלים שהמקדש שלו בכרנך הוא מהגדולים שנבנו אי פעם. פרעונים רבים קראו לעצמם ״בן רע״.
הסיפור של אוזיריס, איזיס והורוס
אחד המיתוסים האהובים במצרים מספר על אוזיריס, מלך טוב ששלט בארץ, ועל אחיו הקנאי סת, אל הסערה והמדבר. לפי הסיפור, סת הרג את אוזיריס ופיזר את חלקי גופו. איזיס, אשתו הנאמנה של אוזיריס, חיפשה ואספה אותם, ובעזרת קסם החזירה אותו לחיים לזמן קצר. אוזיריס נעשה למלך העולם הבא, שופט המתים.
בנם, הורוס בעל ראש הבז, גדל ונלחם בסת כדי להחזיר את הצדק. בקרב איבד הורוס עין, והיא נרפאה — ו״עין הורוס״ נעשתה לסמל של הגנה ובריאות. הפרעה נחשב ל״הורוס החי״, יורשו של אוזיריס.
אנוביס ושקילת הלב
אנוביס, בעל ראש התן, היה לפי האמונה המצרית שומר הקברים ואל החניטה. הוא ליווה את המתים אל אולם המשפט. שם, כך האמינו, שקלו את לב המת על מאזניים מול נוצה של מאעת — האלה של האמת והסדר.
אם הלב היה קל כמו הנוצה, כלומר האדם חי ביושר, הוא המשיך לחיים נצחיים בשדות יפים. אם הלב היה כבד ממעשים רעים, יצור מפחיד בשם עממית — חלק תנין, חלק אריה וחלק היפופוטם — בלע אותו. תחות, אל החכמה בעל ראש האיביס, רשם את התוצאה.
עוד אלים ואלות
בסטט, בעלת ראש החתולה, הייתה אלה של הבית והמשפחה, והמצרים אהבו מאוד חתולים. סחמט, בעלת ראש הלביאה, הייתה אלה לוחמת וגם אלת ריפוי. חתחור, אלה של שמחה ומוזיקה, הופיעה עם קרני פרה. חנום, בעל ראש האיל, ״יצר״ לפי האמונה בני אדם על אובניים של קדר, וסובכ היה אל בעל ראש תנין.
פרעה אחד, אחנאתון, ניסה לשנות את כל זה: הוא ציווה לעבוד רק אל אחד — אתון, דיסקת השמש. אחרי מותו חזרו המצרים לאלים הישנים, ואפילו ניסו למחוק את שמו. בנו היה, כנראה, תות־ענח־אמון.