בין המדינות: או״ם, שגרירות ופליט
האו״ם — ארגון האומות המאוחדות — הוא ארגון שכמעט כל מדינות העולם חברות בו. הוא הוקם ב־1945, אחרי מלחמת העולם השנייה, כדי לשמור על השלום ולעודד שיתוף פעולה בין המדינות. יש בו 193 מדינות חברות, והמטה שלו נמצא בניו יורק. ישראל התקבלה לאו״ם ב־1949. לאו״ם יש גם סוכנויות שעוסקות בילדים, בבריאות, בחינוך ובמזון.
שגרירות היא הנציגות הרשמית של מדינה אחת במדינה אחרת, ובראשה עומד שגריר. השגרירות מטפלת בקשרים בין שתי המדינות ועוזרת לאזרחים שלה שנמצאים במדינה הזרה. פליט הוא אדם שנאלץ לברוח מארצו בגלל מלחמה או רדיפה, ואינו יכול לחזור אליה בבטחה. אמנה בינלאומית משנת 1951 קובעת את הזכויות של פליטים ואת החובות של המדינות כלפיהם.
בתוך המדינה: שביתה והפגנה
שביתה היא מצב שבו עובדים מפסיקים לעבוד, יחד ובמכוון, כדי למחות או לדרוש משהו — למשל שכר גבוה יותר או תנאים טובים יותר. בשביתה יכולים להיסגר בתי ספר, נמלים או משרדים. בישראל שביתות מאורגנות בדרך כלל על ידי ארגוני עובדים, כמו ההסתדרות. שביתה היא זכות של עובדים, ויש לה כללים בחוק ובהסכמים.
הפגנה היא התכנסות של אנשים במקום ציבורי כדי להביע דעה — בעד משהו או נגד משהו — עם שלטים, שירים ונאומים. הזכות להפגין היא חלק מחופש הביטוי בדמוקרטיה. הפגנה צריכה להיות בלי אלימות, ולפעמים מתאמים אותה מראש עם המשטרה. גם ילדים יכולים להשמיע את קולם, למשל במועצת התלמידים או במכתב לעירייה.
מערכת המשפט: פרקליטות וחסינות
הפרקליטות היא הגוף שמייצג את המדינה בבתי המשפט. היא חלק ממשרד המשפטים, ובראשה עומד פרקליט המדינה. כשהמשטרה מסיימת חקירה, הפרקליטות בודקת את הראיות ומחליטה אם להגיש כתב אישום — מסמך שמאשים אדם בעבירה ומתחיל משפט. המילה פרקליט היא מילה עתיקה, שהגיעה לעברית מיוונית דרך לשון חז״ל, ופירושה עורך דין.
חסינות היא הגנה מיוחדת שמונעת לפעול נגד אדם בדרך הרגילה. חברי כנסת, למשל, מוגנים בחוק כך שלא יוכלו להעמיד אותם לדין על דברים שאמרו או עשו במסגרת התפקיד, כדי שיוכלו לייצג את הציבור בלי פחד. גם לדיפלומטים יש חסינות במדינה שבה הם משרתים. במדע יש לאותה מילה משמעות אחרת: חסינות מפני מחלה, כמו אחרי חיסון.