טרם וצוהר: מילים מהתנ״ך
טרם פירושו ״עדיין לא״. ״הרכבת טרם הגיעה״ פירושו שהיא עוד לא הגיעה. ״בטרם״ פירושו ״לפני ש־״: ״בטרם תצאו, סגרו את החלון״. זו מילה מהתנ״ך — בספר ירמיהו נאמר ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך״ — והיום משתמשים בה בעיקר בשפה רשמית ובחדשות: ״טרם נמסרה תגובה״.
צוהר הוא פתח קטן בקיר או בגג שדרכו נכנס אור. המילה מופיעה בסיפור נח, כשאלוהים מצווה עליו ״צוהר תעשה לתיבה״, והיא קרובה למילים צהריים וזוהר — כולן קשורות לאור. היום משתמשים בה גם בהשאלה: ״הספר פותח צוהר לעולם של ילדים בעבר״ — כלומר, נותן לנו הצצה קטנה אל עולם שלם.
פדיון, קונטור ושבח
פדיון בא מהשורש פ־ד־ה, שפירושו לשחרר או לגאול תמורת תשלום. במסורת היהודית יש ״פדיון הבן״ ו״פדיון שבויים״. בעולם העסקים, פדיון הוא סך כל הכסף שעסק קיבל ממכירות בתקופה מסוימת — ״הפדיון היומי של החנות היה גבוה״ — עוד לפני שמורידים ממנו הוצאות.
קונטור הוא קו המתאר, הגבול החיצוני של צורה. המילה באה מהאיטלקית והצרפתית. בציור מתחילים לפעמים מקונטור ואחר כך צובעים; במפות טופוגרפיות יש ״קווי גובה״, שנקראים גם קווי קונטור, שמחברים נקודות באותו גובה. שבח פירושו מילים טובות, מחמאה — ״הוא זכה לשבחים״. ״מס שבח״ הוא מס שמשלמים כשמוכרים דירה או קרקע, על העלייה בערך שלהן מאז שנקנו.
נדל״ן ומשכנתא: מילים מארמית
נדל״ן הוא ראשי תיבות של ״נכסי דלא ניידי״ — בארמית, ״נכסים שאינם זזים״. הכוונה לקרקעות, לדירות ולבניינים, שאי אפשר להזיז ממקום למקום. ההפך הם ״מיטלטלין״ — דברים שאפשר לטלטל, כמו רהיטים ומכוניות. המונחים האלה הגיעו לעברית של היום מספרות ההלכה.
משכנתא היא הלוואה גדולה לקניית דירה או בית, שבה הדירה עצמה משמשת ערובה — משכון. אם מי שלווה לא מחזיר את ההלוואה, הבנק רשאי למכור את הדירה כדי לקבל את כספו. גם המילה הזאת באה מארמית, מאותו שורש של משכון. משכנתא מחזירים בתשלומים חודשיים, לרוב במשך הרבה שנים.
מה משותף לכל המילים בשיעור? רובן באו מהתנ״ך, מלשון חז״ל או מארמית, ועברו ״מסע״ ארוך עד העברית של החדשות, הבנקים והמשרדים. כשנתקלים במילה לא מוכרת, כדאי לחפש את השורש שלה — הרבה פעמים הוא מגלה את המשמעות, כמו ש״פדיון״ קשור לפ־ד־ה ו״צוהר״ לצהריים.