סלנג וקלישאה
סלנג הוא שפה לא רשמית, יומיומית, שמשתמשים בה בעיקר בין חברים ובני אותה קבוצה. מילים כמו ״סבבה״, ״חבל על הזמן״ או ״קרינג׳״ הן סלנג. סלנג משתנה מהר: מה שהיה ״מגניב״ לפני עשרים שנה יכול להישמע מיושן היום. יש מילות סלנג שבסוף נכנסות למילון ולשפה הרגילה.
קלישאה היא ביטוי שהשתמשו בו כל כך הרבה עד שהוא נשמע שחוק וחסר מקוריות, כמו ״השמש זרחה במלוא הדרה״ בפתיחה של חיבור, או ״מה שלא הורג מחשל״. המילה באה מצרפתית, ובמקור תיארה לוח מתכת שבבתי דפוס השתמשו בו כדי להדפיס שוב ושוב אותו טקסט בדיוק. כשכותבים, כדאי לחפש דרך משלנו לומר את הדברים.
אירוניה וסרקזם
אירוניה היא מצב שבו אומרים דבר אחד אבל מתכוונים להפך, או מצב שבו מה שקורה הפוך ממה שציפו. ״איזה יום מושלם לטיול״ כשיורד מבול — זו אירוניה מילולית. כבאי שהבית שלו נשרף, או שוטר שהאופניים שלו נגנבים — זו אירוניה של מצב. את האירוניה מבינים לפי ההקשר וטון הדיבור.
סרקזם הוא אירוניה עוקצנית, כזו שנועדה ללעוג או לפגוע. ״כל הכבוד, ממש גאון״ שנאמר למי שהפיל צלחת הוא סרקזם. המילה באה מיוונית, ופירושה המקורי קשור ל״קריעת בשר״ — מכאן העוקץ. לכן כדאי להיזהר עם סרקזם: בכתב, בלי טון דיבור, קל מאוד לא להבין אותו ולהיעלב.
משחקי מילים: פלינדרום, אנגרמה ואוקסימורון
פלינדרום הוא מילה או משפט שנקראים אותו דבר מההתחלה ומהסוף. בעברית יש פלינדרומים קצרים כמו ״אבא״, ״אמא״, ״שמש״ ו״תות״, וגם משפט מפורסם: ״ילד כותב בתוך דלי״. המילה פלינדרום באה מיוונית ופירושה ״רץ בחזרה״. גם מספרים יכולים להיות פלינדרומים, כמו 12321.
אנגרמה היא מילה שנוצרת מסידור מחדש של כל האותיות של מילה אחרת: מהאותיות של ״לחם״ אפשר לבנות ״מלח״ ו״חלם״, ומ״ברק״ אפשר לבנות ״קרב״. אוקסימורון הוא צירוף של שתי מילים שסותרות זו את זו, ויוצרות יחד משהו מפתיע: ״שקט רועם״, ״מתוק־מר״, ״חושך מסנוור״. משוררים אוהבים אוקסימורונים, כי הם מתארים רגשות מעורבים.
רבים מהשמות של הכלים האלה — אירוניה, סרקזם, פלינדרום, אנגרמה ואוקסימורון — באו מיוונית, כי כבר ביוון העתיקה חכמים ונואמים חקרו את השפה ואת הדרכים לשכנע ולהצחיק בעזרתה. כשמכירים את הכלים, קל יותר לזהות אותם בספרים, בשירים ובפרסומות, וגם להשתמש בהם בכתיבה שלנו.