היורקי פותח במחוז יורקשייר שבצפון אנגליה במאה התשע־עשרה. בתקופה של בתי חרושת ומכרות, פועלים גידלו כלבים קטנים ואמיצים שתפקידם היה לצוד עכברים וחולדות במפעלים. עם הזמן הוא הפך לכלב לוויה אהוב, אבל האופי של הטרייר — אמיץ, ער וסקרן — נשאר.
הפרווה של היורקי דומה יותר לשיער של אדם מאשר לפרווה של כלבים רבים: היא ארוכה, דקה ונושרת מעט. יש שמשאירים אותה ארוכה ויש שמקצרים אותה כדי שיהיה קל לטפל. בכל מקרה צריך לסרק אותה לעתים קרובות ולנקות את האזור סביב העיניים.
היורקי שוקל בדרך כלל רק כמה קילוגרמים. הוא נובח בקלות, אוהב לשחק ולהיות קרוב לבני הבית, וצריך טיולים קצרים ומשחקים. גם הוא צריך אילוף עקבי ועדין, וגם אותו מחזיקים בזהירות כדי שלא ייפול.