השם פומרניאן בא מפומרניה — אזור לחוף הים הבלטי, שהיום חלקו בגרמניה וחלקו בפולין. אבותיו היו כלבי שפיץ גדולים יותר, קרובים לכלבי המזחלות של הצפון. במאה התשע־עשרה גידלו אותו בבריטניה לגודל קטן מאוד, והוא נעשה כלב לוויה פופולרי.
הסימן המובהק שלו הוא הפרווה הכפולה: שכבה תחתונה רכה וצפופה ושכבה עליונה ארוכה, שיחד יוצרות ״כדור פרווה״. צריך להבריש אותה כמה פעמים בשבוע. הפומרניאן ער, סקרן ואוהב לנבוח כשמשהו קורה, ולכן חשוב ללמד אותו מגיל צעיר מתי מספיק.
כמו כל כלב קטן, הפומרניאן עדין: לא מרימים אותו בגסות ולא נותנים לו לקפוץ מספה גבוהה. בקיץ הישראלי הפרווה העבה מחממת אותו, ולכן מטיילים בשעות הקרירות ונותנים לו מקום מוצל וקריר בבית.