השיבה אינו הוא מהגזעים היפניים העתיקים, ושימש במקור לציד ציפורים וחיות קטנות באזורי שיחים והרים. באמצע המאה העשרים הגזע כמעט נעלם, ומגדלים ביפן עבדו קשה כדי להציל אותו. ביפן הוא מוכר כחלק ממורשת הטבע של המדינה.
לשיבה פרווה כפולה וצפופה, לרוב בצבע אדמדם, שחור־חום או שמנת, עם סימנים לבנים. האוזניים זקופות והזנב מסולסל על הגב. פעמיים בשנה הוא משיר כמויות גדולות של פרווה, ואז צריך להבריש אותו כמעט כל יום.
השיבה ידוע באופי עצמאי, נקי ולפעמים עקשן — קצת כמו חתול. הוא לא תמיד בא כשקוראים לו, ולכן מטיילים איתו ברצועה ומאלפים אותו בסבלנות ובפרסים. כשהוא לא מרוצה הוא יכול להשמיע צעקה מיוחדת וחזקה. בקיץ הישראלי — צל, מים ושעות קרירות.