הבוקסר פותח בגרמניה בסוף המאה התשע־עשרה, מאבות שהשתמשו בהם בעבר בציד. יש הסבר נפוץ שהשם בא מההרגל שלו לעמוד על הרגליים האחוריות ו״להתאגרף״ בכפות הקדמיות כשהוא משחק — אבל זה לא בטוח. בכל מקרה, הוא שימש גם כשליח וככלב שמירה.
לבוקסר פרווה קצרה וחלקה, בדרך כלל בצבע חום־זהוב או בפסים, לעיתים עם סימנים לבנים. הוא נשאר שובב ו״גורי״ שנים רבות, אוהב לרוץ, לקפוץ ולשחק עם המשפחה. בגלל האנרגיה הרבה, כדאי ללמד אותו לא לקפוץ על אנשים — במיוחד על ילדים קטנים.
האף של הבוקסר קצר יחסית, ולכן הוא רגיש לחום ומתעייף מהר במאמץ בקיץ. מטיילים ומשחקים איתו בשעות הקרירות, ומשאירים אותו בבית קריר בצהריים. הפרווה הקצרה גם לא מגינה הרבה מקור, אז בחורף הוא אוהב שמיכה חמה.