השום היה מוכר במצרים העתיקה, ביוון וברומא, והוא מוזכר בתנ״ך יחד עם הבצל, בגעגועים של בני ישראל לאוכל של מצרים. מאז הוא חלק מהמטבח של כמעט כל העמים.
כל ״שן״ שום היא בעצם ניצן עטוף בעלה עבה. כדי לגדל שום, שותלים שן אחת בסתיו, ובסוף האביב קוטפים ראש שלם. גם העלים הירוקים של שום צעיר נאכלים — ״שום ירוק״.
הריח החזק של השום משתחרר כשחותכים או כותשים אותו: תאים נשברים ונוצרים חומרים חריפים. לשום יש טעם חזק, ומשתמשים בו בכמויות קטנות.