מאגמה בדרך למעלה
עמוק מתחת לפני השטח, במקומות מסוימים הסלע חם מספיק כדי להימס. הסלע המותך נקרא מאגמה. היא קלה יותר מהסלע המוצק שסביבה, ולכן היא עולה לאט למעלה, כמו בועות שמן במים, ומצטברת במאגר מתחת להר. במאגמה מומסים גם גזים, בעיקר אדי מים ופחמן דו־חמצני — בדיוק כמו הגז שמומס בבקבוק משקה מוגז.
כשהמאגמה מגיעה קרוב לפני השטח, הלחץ עליה יורד והגזים יוצאים ממנה בבועות. אם מנערים בקבוק מוגז ופותחים אותו — המשקה פורץ החוצה. משהו דומה קורה בהר געש: הגזים דוחפים את המאגמה החוצה בהתפרצות. ברגע שהיא יוצאת אל פני השטח קוראים לה לבה. הלבה חמה מאוד — בערך 700 עד 1,200 מעלות.
התפרצות שקטה או פיצוץ
סוג ההתפרצות תלוי בעיקר בכמה המאגמה ״דביקה״. מאגמה נוזלית, כמו בהוואי ובאיסלנד, נותנת לגזים לצאת בקלות. הלבה זורמת בנחלים ובמזרקות, וההתפרצות יחסית שקטה — אפשר לצפות בה ממרחק בטוח.
מאגמה סמיכה ודביקה, כמו דבש קר, כולאת את הגזים בפנים. הלחץ מצטבר עד שההר מתפוצץ, ומעיף לשמיים אפר, אבנים ופיסות סלע. ענן אפר יכול להגיע לגובה של עשרות קילומטרים ולהתפזר על פני מדינות שלמות. המסוכן מכולם הוא ״זרם פירוקלסטי״: ענן לוהט של גז ואפר שגולש במורד ההר מהר יותר ממכונית. הוא שהרס את פומפיי בשנת 79.
צורות של הרי געש
הר געש מגן נבנה מאינספור זרמים של לבה נוזלית. הוא רחב ונמוך יחסית, עם מדרונות מתונים — כמו מגן של לוחם שמונח על הרצפה. מאונה לואה בהוואי הוא הר געש מגן, והוא הר הגעש הפעיל הגדול בעולם בנפח שלו.
הר געש שכבתי בנוי משכבות של לבה ואפר לסירוגין. הוא תלול וגבוה, עם הצורה ״הקלאסית״ של חרוט — כמו הר פוג׳י ביפן או הר וזוב באיטליה. ההתפרצויות שלו לרוב מתפוצצות. חרוט סיגים הוא הר געש קטן, שנבנה מגושי לבה ואבנים שנזרקו מהלוע ונערמו סביבו. ברמת הגולן יש עשרות חרוטים כאלה, כמו הר בנטל והר אביטל. כשהר געש מתרוקן והחלק העליון שלו קורס, נוצר בור ענק שנקרא קלדרה.
פעיל, רדום או כבוי
הר געש נחשב פעיל אם הוא מתפרץ עכשיו או התפרץ בזמן ההיסטורי, ורדום אם הוא לא התפרץ זמן רב אבל עלול להתעורר. הר געש כבוי הוא כזה שהמדענים לא מצפים שיתפרץ שוב. ההבחנה לא תמיד חדה — היו הרי געש ״רדומים״ שהפתיעו.
מדענים שחוקרים הרי געש, וולקנולוגים, עוקבים אחריהם בעזרת מדי רעידות, מדידות של גזים ולוויינים שמזהים אם ההר ״מתנפח״. כך אפשר לפעמים להזהיר ולפנות אנשים לפני התפרצות. ולכם: הניסוי המוכר של סודה לשתייה וחומץ בתוך ״הר״ מבצק הוא דרך בטוחה לראות התפרצות — רק בחוץ ועם מבוגר, וללא אש.