הפטרוזאורים — הראשונים לעוף
הפטרוזאורים היו בעלי החוליות הראשונים שהצליחו לעוף באמת, במשיכות כנפיים ולא רק בגלישה. הם הופיעו בסוף הטריאס וחיו עד סוף הקרטיקון. הכנף שלהם הייתה עשויה מקרום של עור ושריר, שנמתח בין הגוף לבין אצבע אחת ארוכה מאוד — האצבע הרביעית.
הפטרוזאורים היו קרובי משפחה של הדינוזאורים — כמו בני דודים — אבל ענף נפרד. הם לא היו ציפורים, ולא אבות של ציפורים. לרבים מהם היה גוף מכוסה בסיבים דקים דמויי פרווה, שאולי עזרו לשמור על חום הגוף.
ענקי השמיים
הפטרנודון, אחד הפטרוזאורים המפורסמים, חי בקרטיקון מעל ים רדוד שכיסה את מרכז צפון אמריקה. מוטת הכנפיים שלו הייתה כ־6 עד 7 מטרים, לא היו לו שיניים, והייתה לו ציצה ארוכה מאחורי הראש. הוא צד כנראה דגים, כמו שקנאים ושחפים היום.
הקצלקואטלוס, שחי בסוף הקרטיקון בטקסס, היה אחד מבעלי החיים המעופפים הגדולים ביותר שחיו אי פעם. מוטת הכנפיים שלו מוערכת בכ־10 עד 11 מטרים — כמו מטוס קטן. כשעמד על הקרקע הוא היה גבוה כמו ג׳ירפה. חוקרים רבים חושבים שהוא ליקט מזון על הקרקע, כמו חסידה ענקית.
זוחלי הים
באותה תקופה שחו בים כמה קבוצות של זוחלים, שהתפתחו מאבות שחיו על היבשה וחזרו למים. האיכתיוזאורים נראו כמו דולפינים או דגים: גוף חלק, סנפיר על הגב, זנב חזק ועיניים ענקיות. הם המליטו ולדות חיים במים — נמצאו מאובנים של אמהות עם תינוקות בתוכן.
לפלזיוזאורים היה גוף רחב וארבעה סנפירים גדולים כמו משוטים, ולרבים מהם צוואר ארוך מאוד עם ראש קטן. המוזאזאורים, שחיו בסוף הקרטיקון, היו קרובים של לטאות ונחשים של היום. חלקם היו באורך של יותר מעשרה מטרים, והם היו מהטורפים הגדולים בים.
אז למה הם לא דינוזאורים
דינוזאורים מוגדרים לפי סימנים בשלד: מבנה מסוים של האגן והירך, ורגליים שיוצאות ישר מתחת לגוף. לפטרוזאורים ולזוחלי הים אין את השילוב הזה. בנוסף, כל הדינוזאורים (מלבד הציפורים) חיו על היבשה, ולא עפו ולא חיו בים.
זוחלי הים היו קרובים רחוקים יותר מהפטרוזאורים. המוזאזאורים, למשל, קרובים יותר ללטאות מאשר לדינוזאורים. אז כשאתם שומעים ״דינוזאור מעופף״ או ״דינוזאור ימי״ — זה לא מדויק. אפשר לומר ״זוחל מעופף מתקופת הדינוזאורים״ או ״זוחל ים קדום״.
מרי אנינג וזוחלי הים
רבים מזוחלי הים הראשונים שהתגלו נמצאו בתחילת המאה ה־19 על חוף העיירה ליים רג׳יס שבאנגליה, על ידי מרי אנינג. היא הייתה צעירה ממשפחה ענייה שאספה מאובנים מהמצוקים ומכרה אותם. עם אחיה מצאה שלד של איכתיוזאור, ואחר כך גילתה את אחד השלדים השלמים הראשונים של פלזיוזאור.
בזמנה נשים לא הורשו להצטרף לאגודות המדעיות, ופעמים רבות לא קיבלה קרדיט על התגליות שלה. היום היא נחשבת לאחת מחלוצות הפלאונטולוגיה. גם במכתש רמון ובערבה נמצאו מאובנים של זוחלי ים — סימן לכך שחלקים מישראל היו אז מתחת לים.