הפלזיוזאורים ״עפו״ במים בעזרת ארבעת הסנפירים, בדומה לצבי ים ולפינגווינים. היו להם שיניים חדות ודקות, טובות לתפיסת דגים ודיונונים. לחלקם היה צוואר ארוך עם עשרות חוליות, ולאחרים — הפליוזאורים — צוואר קצר וראש ענק.
אחד השלדים השלמים הראשונים של פלזיוזאור התגלה באנגליה בשנות העשרים של המאה ה־19 על ידי מרי אנינג. הוא נראה כל כך מוזר, שחלק מהמדענים חשבו בהתחלה שזה זיוף. הפלזיוזאורים נכחדו בסוף הקרטיקון, יחד עם הדינוזאורים הלא־עופיים.
החוקרים עדיין מתווכחים איך בדיוק השתמשו הפלזיוזאורים בארבעת הסנפירים: האם חתרו בכולם יחד, או בזוג הקדמי בעיקר? בניסויים עם רובוטים שחיים, נמצא שגם הזוג האחורי עזר להאיץ. זו דוגמה למדע שבודק רעיונות בניסוי.