דינוזאור — ״לטאה נוראה״
את השם ״דינוזאור״ המציא המדען הבריטי ריצ׳רד אוון בשנת 1842. הוא חיבר שתי מילים יווניות: ״דֵינוֹס״, שפירושה נורא או אדיר, ו״סָאוּרוֹס״, שפירושה לטאה. אוון רצה שהשם יבטא עד כמה החיות האלה היו גדולות ומרשימות. באותה תקופה הכירו רק שלושה סוגים של דינוזאורים, ומאז התגלו עוד מאות רבות.
למרות השם, דינוזאורים אינם לטאות. הם קבוצה נפרדת של זוחלים, וקרובי המשפחה הקרובים ביותר שלהם שחיים היום הם התנינים — וגם הציפורים, אבל על זה נדבר בשיעור מיוחד.
מה הופך חיה לדינוזאור
לא כל חיה עתיקה וגדולה היא דינוזאור. כדי שחוקרים יקראו לחיה ״דינוזאור״, הם בודקים את העצמות שלה. סימן חשוב הוא הרגליים: אצל הדינוזאורים הרגליים יצאו ישר מתחת לגוף, כמו עמודים, ולא הצידה כמו אצל לטאה או תנין. כך הם יכלו ללכת ולרוץ ביעילות ולשאת גוף כבד.
סימן נוסף הוא חור קטן במפרק הירך, במקום שבו עצם הירך נכנסת לאגן. בנוסף, הדינוזאורים חיו על היבשה. לכן הזוחלים הענקיים ששחו בים והזוחלים המעופפים שחיו באותה תקופה אינם דינוזאורים, אף שהם מופיעים לא פעם בספרים ובסרטים יחד איתם.
מתי חיו הדינוזאורים
הדינוזאורים הראשונים שאנחנו מכירים חיו לפני כ־230 מיליון שנה, בתקופה שנקראת טריאס. הם שלטו ביבשות במשך יותר מ־160 מיליון שנה, עד לפני כ־66 מיליון שנה, אז נכחדו כמעט כולם בבת אחת. את כל התקופה הארוכה הזאת החוקרים מכנים מזוזואיקון — ״עידן החיים האמצעיים״.
כדי להבין כמה זה ארוך: בני האדם המודרניים קיימים כ־300 אלף שנה בלבד לפי ההערכות. הדינוזאורים חיו על פני כדור הארץ פי מאות מזה. בין הדינוזאור האחרון לבין האדם הראשון עברו עשרות מיליוני שנים, ולכן אנשים ודינוזאורים מעולם לא נפגשו — חוץ מבסרטים.
כמה סוגים היו
עד היום תיארו החוקרים יותר מאלף מינים של דינוזאורים, ובכל שנה מתגלים עוד עשרות. חלקם אכלו בשר, חלקם אכלו צמחים, וחלקם אכלו גם וגם. היו כאלה שהלכו על שתי רגליים והיו כאלה שהלכו על ארבע. היו עם קרניים, עם שריון, עם צלחות על הגב ואפילו עם נוצות.
המדענים מעריכים שרק חלק קטן מהדינוזאורים שחיו אי פעם השאירו מאובנים שנמצאו. כלומר, ייתכן שהיו עוד אלפי מינים שלעולם לא נכיר. כל עצם חדשה שנמצאת באדמה יכולה לגלות לנו סוג חדש לגמרי.
איך לומדים על חיה שאף אחד לא ראה
כל מה שאנחנו יודעים על דינוזאורים מגיע ממאובנים: עצמות, שיניים, ביצים, עקבות ואפילו גללים שהפכו לאבן. החוקרים משווים את המאובנים לחיות שחיות היום, ומסיקים מהם כמה הדינוזאור היה גדול, מה אכל ואיך זז.
חשוב לזכור שחלק מהדברים הם השערות. בתמונות של דינוזאורים, הצבעים בדרך כלל מנוחשים, וגם המשקל הוא הערכה. לכן בשיעורים כאן נכתוב ״לפי מה שמוכר היום״ — כי המדע ממשיך לגלות, ולפעמים מגלה שטעינו.