ביצים מכל הצורות
ביצי דינוזאורים היו בעלות קליפה קשה, כמו ביצי ציפורים. חלקן היו עגולות כמו כדור, וחלקן מוארכות. אפילו הגדולות שבהן היו קטנות יחסית לגודל ההורים: ביצה של סאורופוד ענק הייתה בערך בגודל של כדור רגל או קטנה מזה. ביצה גדולה מדי צריכה קליפה עבה מדי, והגוזל לא היה מצליח לשבור אותה ולצאת.
מאובנים של ביצי דינוזאורים נמצאו בכל היבשות, ולפעמים באלפים: באתר אחד בארגנטינה, אוקה מאוהואבו, נמצאו קינים רבים של סאורופודים, ובחלק מהביצים אפילו טביעות של עור העוברים.
הסיפור של ״גנב הביצים״
בשנות העשרים של המאה ה־20 משלחת אמריקאית למדבר גובי שבמונגוליה מצאה שלד של דינוזאור קטן מעל קן של ביצים. החוקרים חשבו שהביצים שייכות לפרוטוצרטופס, ושהדינוזאור הקטן נתפס בזמן שגנב אותן. לכן קראו לו אוביראפטור — ״גנב הביצים״.
שבעים שנה אחר כך, בשנות התשעים, נמצא עובר בתוך ביצה מאותו סוג, והתברר שזה עובר של קרוב של אוביראפטור! ונמצאו גם שלדים של קרוביו יושבים על קינים, עם הזרועות פרושות מעל הביצים — בדיוק כמו ציפור דוגרת. ה״גנב״ היה בעצם הורה מסור. את השם כבר אי אפשר לשנות לפי כללי המדע.
הלטאה האם הטובה
בשנות השבעים התגלה במונטנה שבארצות הברית אתר עם קינים רבים של דינוזאור מקור ברווז, ובהם עצמות של גוזלים בגדלים שונים. השיניים של הגוזלים היו שחוקות, כלומר הם אכלו כבר — אבל עוד נשארו בקן. זה רמז שההורים הביאו להם מזון ושמרו עליהם.
הדינוזאור קיבל את השם מאיאזאורה, ״הלטאה האם הטובה״. הקינים היו קרובים זה לזה, כמו במושבות קינון של ציפורי ים היום. זו הייתה אחת הראיות הראשונות לכך שלפחות חלק מהדינוזאורים טיפלו בצאצאים שלהם.
גדלים מהר
דינוזאורים גדלו מהר מאוד. בתוך העצמות שלהם יש טבעות גדילה, כמו בגזע של עץ, וכך אפשר לספור בן כמה היה הדינוזאור כשמת. מבדיקות כאלה עולה, למשל, שטירנוזאורוס צעיר יכול היה להוסיף בשנה אחת בגיל ההתבגרות מאות קילוגרמים.
הצעירים נראו לא פעם שונים מאוד מההורים. לגוזלים היו עיניים גדולות וחרטום קצר, ואצל דינוזאורים עם קרניים או ציצות — הקישוטים התפתחו רק עם הגיל. לפעמים חוקרים חשבו בטעות ששלדים של צעירים הם מין אחר לגמרי, ורק אחר כך הבינו שזה אותו דינוזאור בגיל אחר.
האם דינוזאורים דגרו
אצל דינוזאורים קטנים הקרובים לציפורים — כמו קרובי האוביראפטור — ברור כמעט בוודאות שההורים ישבו על הקן ושמרו עליו. אצל הסאורופודים הענקיים זה לא היה אפשרי — הם היו מועכים את הביצים. לכן הם כנראה קברו את הביצים באדמה או בערמות של צמחים מרקיבים שחיממו אותן, כמו שעושים תנינים וכמה ציפורים היום.
מחקרים על עוברים בתוך ביצים הראו שהדגירה של חלק מהדינוזאורים הייתה ארוכה — אולי שלושה עד שישה חודשים, יותר מאצל רוב הציפורים. אבל ההערכות האלה מבוססות על מעט מאוד מאובנים, וייתכן שישתנו.