ארבעת המינים בסוכות
בסוכות לוקחים ארבעה מינים של צמחים. האתרוג הוא פרי הדר, קרוב משפחה של הלימון, עם קליפה עבה וריחנית; עץ האתרוג רגיש לקור ולכן מגדלים אותו במקומות מוגנים. הלולב הוא עלה צעיר וסגור של דקל התמר, לפני שהעלעלים שלו נפתחים כמו מניפה. ההדס הוא שיח ירוק־עד ריחני; להדס של ארבעת המינים בוחרים ענפים שבהם יוצאים שלושה עלים מכל נקודה (״הדס משולש״). הערבה גדלה לאורך נחלים ומקורות מים, עם עלים ארוכים וצרים וענפים אדמדמים.
ארבעת המינים מייצגים, לפי המדרש, ארבעה סוגים של אנשים — עם טעם וריח, עם טעם בלי ריח, עם ריח בלי טעם, ובלי שניהם — וכולם נאגדים יחד. בעיני בוטנאי הם מייצגים ארבעה בתי גידול בארץ: פרדס, נווה מדבר, חורש ההרים וגדות הנחלים. גם הסכך של הסוכה בא מהצמחים: לפי ההלכה הוא עשוי מחומר שגדל מן האדמה ונתלש ממנה, כמו ענפי דקל, קנים או במבוק.
ט״ו בשבט: ראש השנה לאילנות
במשנה נקבע שט״ו בשבט הוא ״ראש השנה לאילן״ — תאריך שקובע לאיזו שנה שייכים פירות העצים, לעניין מצוות כמו מעשרות. התאריך מתאים לעונה: באמצע החורף רוב הגשם כבר ירד, ובארץ השקדיות מתחילות לפרוח — ולכן השקדייה הפכה לסמל של החג.
מנהג הנטיעות בט״ו בשבט התחיל בסוף המאה ה־19: לפי רוב המקורות, בשנת 1890 יצא המורה זאב יעבץ עם תלמידיו בזכרון יעקב לנטוע עצים. בשנת 1908 אימצה הסתדרות המורים את המנהג, ויחד עם הקרן הקיימת הוא הפך למסורת של כל הארץ. יש גם מנהג ״סדר ט״ו בשבט״ — אכילת פירות, ובמיוחד פירות שבעת המינים, שעליהם יש שיעור נפרד בנושא פירות וירקות.
פסח ושבועות: מהשעורה לביכורים
פסח נקרא גם ״חג האביב״. בתקופת בית המקדש הביאו בו את ״העומר״ — מנחה מהשעורה הראשונה שהבשילה. השעורה מבשילה בארץ לפני החיטה, ושבע השבועות שבין פסח לשבועות הן זמן הקציר: קודם שעורה ואחר כך חיטה. גם המצה עשויה מקמח של אחד מחמשת מיני הדגן.
שבועות נקרא ״חג הקציר״ ו״חג הביכורים״. לביכורים הביאו את הפירות הראשונים של שבעת המינים. יש מנהג לקשט את הבית ואת בית הכנסת בענפים, בעלים ובפרחים, ובקיבוצים ובמושבים חוגגים בטקסי ביכורים עם תוצרת חקלאית. ובראש השנה — הרימון, התפוח והתמר הם חלק מה״סימנים״ על השולחן.
שותלים ושומרים
מי שרוצה לשתול עץ בט״ו בשבט — בוחר עץ שמתאים למקום: עץ פרי לגינה, עץ חורש מקומי לשטח פתוח (רק באישור ועם גוף שאחראי עליו), ועץ צל לחצר. משקים בקביעות בשנתיים הראשונות. ולמי שאין חצר: אפשר לשתול בעציץ עץ קטן כמו רימון ננסי, הדס או לימון.
ובסוכות: אחרי החג אפשר לשתול את ההדס בעציץ — לפעמים הענפים משרישים; את הערבות מניחים בקומפוסט. ועוד מנהג יפה: לבנות סוכה עם קישוטים מצמחים מהגינה במקום פלסטיק, בלי לקטוף צמחי בר מוגנים.