על הענפים של השיזף יש זוגות של קוצים: אחד ישר ואחד מעוקל, וקל להיתפס בהם. העלים קטנים, מבריקים, עם שלושה עורקים בולטים לאורכם. השיזף מחזיק מעמד בחום רב וביובש, ונשאר ירוק גם בקיץ.
הפירות קטנים, בגודל של דובדבן, צהובים ואחר כך חומים, עם גלעין. בערבית קוראים להם ״דום״ או ״נבק״, ובמסורות שונות נהגו לאכול אותם — אבל לא טועמים פרי בר בלי מבוגר שמכיר אותו.
עצי שיזף בודדים יכולים לחיות מאות שנים ולהגיע לממדים גדולים. בכפרים ובמקומות קדושים נשמרו עצים עתיקים, שאנשים נחו בצילם במשך דורות.