הער גדל בחורש במקומות לחים ומוצלים יחסית — בגליל, בכרמל ולאורך נחלים. העלים שלו ארוכים, עבים, מבריקים, ובעלי ריח חזק כשמועכים אותם. יש עצים זכריים ועצים נקביים, ולנקביים פירות קטנים שחורים שציפורים אוכלות.
ביוון העתיקה נקלעו זרים מענפי ער לראשם של מנצחים במשחקים ושל משוררים. מכאן באו ביטויים כמו ״לנוח על זרי הדפנה״ — להסתפק בהצלחה ישנה.
את העלים מייבשים ומוסיפים לתבשילים ולמרקים, ומוציאים אותם לפני ההגשה, כי הם קשים ולא נלעסים. מגדלים ער גם בעציץ גדול או בגינה — הוא גדל לאט ואוהב השקיה מתונה.