ברווזים: לשחות ולהישאר יבשים
לברווזים יש קרום עור בין האצבעות, שהופך את הרגל למשוט. הנוצות שלהם צפופות מאוד ומשומנות בשמן מבלוטת הזנב, ולכן המים מחליקים מהן והגוף נשאר יבש וחם. מתחת לנוצות יש שכבת פלומה עבה. לכן ברווז יכול לשחות במים קרים בחורף בלי לקפוא.
יש ברווזים ש״מתהפכים״: הם טובלים את הראש והחזה במים, הזנב מתרומם למעלה, והם אוכלים צמחים וחרקים מהקרקעית הרדודה. הברכייה, שהזכר שלה בעל ראש ירוק מבריק, היא דוגמה מוכרת. ברווזים אחרים צוללים לגמרי ושוחים מתחת למים. בחורף מגיעים לבריכות ולאגמים בישראל אלפי ברווזים מאירופה.
אנפות ולבניות: סבלנות של צייד
אנפות ולבניות הן ציפורים עם רגליים ארוכות, צוואר ארוך ומקור חד כמו חנית. הן הולכות לאט במים רדודים או עומדות בלי לזוז זמן רב, ומחכות לדג או לצפרדע שיתקרבו. ואז — בתנועה מהירה כברק — הצוואר נשלח קדימה, והטרף במקור. האנפה האפורה, הגבוהה שבהן, היא אלופת הסבלנות.
הלבנית הקטנה צחורה, עם רגליים שחורות וכפות צהובות, והיא לפעמים מנערת את הרגל במים כדי להבריח דגים קטנים מהמסתור. אנפית הבקר דווקא לא צריכה מים: היא הולכת אחרי פרות ואחרי טרקטורים בשדה ותופסת את החרקים שהם מקימים.
צוללים וצונחים
הקורמורן הגדול שוחה נמוך במים וצולל עמוק אחרי דגים. בניגוד לברווז, הנוצות שלו נרטבות בחלקן — וזה דווקא עוזר לו לשקוע ולצלול בקלות. אחרי הצלילה הוא עומד על עמוד או על סלע עם כנפיים פרושות לייבוש, כמו כביסה על חבל. בחורף מגיעים לישראל קורמורנים רבים, ולפעמים הם נחים בלהקות על עצים ליד המים.
השלדגים צדים מהאוויר. הפרפור עקוד, שחור־לבן, מרחף במקום מעל המים, ואז צונח עם הראש קדימה ותופס דג. השלדג לבן החזה, עם הגב הכחול הזוהר והמקור האדום, צד דווקא גם ביבשה — חרקים, לטאות ואפילו עכברים.
מסננים, דייגים וחופרים בבוץ
הפלמינגו טובל את הראש הפוך במים ומסנן בעזרת המקור סרטנים זעירים ואצות — כמו מסננת. השקנאי משתמש בשק הגדול שמתחת למקור כרשת דיג: הוא טובל אותו, אוסף דגים ומים, ואז מנקז את המים החוצה. שקנאים דגים לפעמים יחד, בחצי מעגל, ודוחפים את הדגים למים רדודים.
על קו החוף ובשולי בריכות רואים ציפורי חוף קטנות עם רגליים ארוכות ומקורים בכל מיני אורכים. כל אחת דוקרת את הבוץ לעומק אחר ומוציאה תולעים וסרטנים אחרים. כך עשרות מינים יכולים לאכול באותו מקום בלי להתחרות יותר מדי.
מים לציפורים בישראל
ישראל היא ארץ יבשה, ולכן כל מקור מים חשוב לציפורים. בעמק החולה, בכנרת, בבריכות הדגים של עמק בית שאן ושל חוף הכרמל ובבריכות המלח של אילת מתאספות בחורף רבבות של עופות מים. גם מאגרי מים ובריכות חורף קטנות הם תחנות חשובות לציפורים נודדות.
הסכנות לעופות מים הן זיהום מים, ייבוש של שטחים לחים ופסולת. חוטי דיג ושקיות ניילון שנשארים על החוף מסתבכים ברגליים ובמקורים של ציפורים. לכן כשהולכים לים או לנחל, לוקחים את כל הפסולת חזרה — ואם רואים ציפור מסובכת בחוט, לא מנסים לשחרר לבד, אלא קוראים למבוגר.