בניגוד לרוב האנפות, אנפית הבקר לא צריכה דגים. היא מחפשת חגבים, צרצרים, חיפושיות ולטאות בשדות ובמרעה. פרות שהולכות בעשב, או טרקטור שחורש, מקימים חרקים — והאנפיות שמסביב תופסות אותם.
בעונת הקינון מופיעות על הראש, החזה והגב שלה נוצות בגוון כתום־חום. אנפיות הבקר מקננות במושבות גדולות ורועשות על עצים, לפעמים בתוך יישובים, ובערב הן עפות בלהקות למקום הלינה.
אנפית הבקר הגיעה במקור מאפריקה ומאסיה, ובמאה השנים האחרונות התפשטה בכוחות עצמה כמעט לכל העולם, כולל אמריקה ואוסטרליה. היא עשתה זאת בלי עזרה של בני אדם, ולכן היא דוגמה לבעל חיים שמצליח להתפשט כשהוא מוצא שדות ומרעה חדשים.