מה יש בתוך ביצה
ביצה של ציפור היא ״חדר לידה״ שלם. הקליפה עשויה בעיקר סידן, והיא קשה מספיק כדי להחזיק את משקל ההורה הדוגר — אבל יש בה אלפי נקבוביות זעירות, שדרכן נכנס חמצן ויוצאים אדים. מתחת לקליפה יש קרומים דקים, ובצד הרחב של הביצה נמצא תא אוויר קטן.
במרכז נמצא החלמון הצהוב, שהוא מאגר המזון של העובר. סביבו נמצא החלבון, שמגן על העובר ומספק לו מים. העובר מתחיל כנקודה קטנה על החלמון, ובמשך ימי הדגירה הוא גדל ומשתמש בכל מה שבתוך הביצה. ביצי התרנגולות שבמקרר אינן מופרות, ולכן לא יבקעו מהן אפרוחים.
דגירה: לחמם, לסובב, לשמור
כדי שהעובר יתפתח, צריך לחמם את הביצה. ההורים יושבים על הביצים — זו הדגירה. אצל מינים רבים נושרות לקראת הדגירה נוצות מאזור הבטן, וכך העור החם נוגע ישר בביצים. ההורים גם מסובבים את הביצים מדי פעם, כדי שהעובר לא יידבק לקליפה.
משך הדגירה תלוי במין: אצל התרנגולת היא נמשכת כשלושה שבועות, אצל ציפורי שיר קטנות לרוב כשבועיים, ואצל עופות גדולים כמו נשרים — יותר מחודש וחצי. כשמגיע הזמן, הגוזל שובר את הקליפה בעזרת בליטה קשה וקטנה בקצה המקור, ״שן הביצה״, שנושרת זמן קצר אחרי הבקיעה.
כל קן והסיפור שלו
הבולבול והשחרור בונים קן בצורת ספל מזרדים ועשבים בתוך שיח או עץ. הסנונית בונה קן מגושי בוץ קטנים מתחת לגגות ולגשרים. הנקר חוצב חור בגזע עץ, והשלדג והשרקרק חופרים מנהרה בקיר של עפר. החסידה בונה ערימה ענקית של ענפים על עמוד או גג, ומשתמשת בה שוב שנה אחרי שנה.
יש ציפורים שבכלל לא בונות קן. התחמס מטיל את הביצים ישר על הקרקע, וסומך על ההסוואה המושלמת שלו. הסיקסק מסתפק בגומה בשדה. ויש מי שבונה ״דירה משותפת״: התוכי הנזירי בונה מענפים קן ענק שבו גרים כמה זוגות יחד.
גוזלים עירומים ואפרוחים זריזים
גוזלי ציפורי שיר, יונים ועופות דורסים בוקעים כשהעיניים עצומות ובלי נוצות או עם מעט פלומה. הם לא יכולים לעשות כמעט כלום לבד, וההורים מביאים להם מזון מאות פעמים ביום. הגוזלים פותחים מקור רחב וצבעוני, וההורים ״יודעים״ לדחוף לשם את האוכל.
אפרוחי תרנגולת, ברווזונים וגוזלי חוגלה הם הפוכים: הם בוקעים עם פלומה ועיניים פקוחות, ותוך שעות כבר הולכים אחרי ההורה ומנקרים מזון בעצמם. ההורים שומרים עליהם ומלמדים אותם, אבל לא צריכים להאכיל אותם מהמקור.
מצאתי גוזל — מה עושים?
באביב רואים לפעמים גוזל עם נוצות שמקפץ על הקרקע ועוד לא יודע לעוף היטב. זה כמעט תמיד בסדר גמור: גוזלים רבים עוזבים את הקן כמה ימים לפני שהם עפים, וההורים ממשיכים להאכיל אותם בסביבה. הדבר הנכון הוא להתרחק, להכניס חתולים וכלבים הביתה, ולצפות מרחוק. לא נוגעים בגוזל ולא לוקחים אותו הביתה.
אם הגוזל עירום לגמרי, פצוע, או שעבר זמן רב וההורים לא מגיעים — קוראים למבוגר. המבוגר יחליט אם אפשר להחזיר את הגוזל לקן שנמצא ממש בסביבה, או ייצור קשר עם רשות הטבע והגנים או עם בית חולים לחיות בר. בשום מקרה לא מטפסים אל קנים ולא נוגעים בביצים: בישראל רוב הציפורים מוגנות בחוק, והפרעה לקן עלולה לגרום להורים לנטוש אותו.