הסנונית צדה חרקים באוויר, במעוף נמוך ומהיר מעל שדות ומים. הזנב המפוצל עוזר לה לפנות בחדות. לעתים קרובות רואים סנוניות יושבות בשורה ארוכה על חוטי חשמל.
הקן של הסנונית עשוי מאות גושי בוץ קטנים, שאותם היא מביאה במקור אחד־אחד ומדביקה לקיר, מתחת לגג, בתוך רפת או מתחת לגשר. בפנים היא מרפדת אותו בנוצות ובעשב. זוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחרי שנה.
סנוניות מקננות בישראל באביב ובקיץ, ורבות אחרות עוברות כאן בנדידה. בסתיו הן טסות לאפריקה, ובאביב הן חוזרות — ולכן בתרבויות רבות הסנונית היא סמל לבוא האביב.

