מה מאיים על הציפורים
הסכנה הגדולה ביותר היא אובדן בית הגידול: כשמייבשים ביצות, כורתים יערות ובונים על שטחים פתוחים, הציפורים מאבדות מקום לחיות, לקנן ולאכול. סכנה גדולה נוספת היא רעל — חומרי הדברה שהורגים את החרקים שהציפורים אוכלות, ופיתיונות מורעלים שהורגים דורסים ונשרים.
גם דברים שאנחנו בונים מסוכנים: ציפורים מתנגשות בחלונות ובבניינים מזכוכית, ודורסים גדולים מתחשמלים על עמודי חשמל. חתולי בית וחתולי רחוב צדים ציפורים רבות, מינים פולשים מתחרים בציפורים המקומיות, ובמקומות מסוימים בעולם עדיין צדים ולוכדים ציפורים נודדות שלא כחוק. שינוי האקלים משנה את העונות ואת זמני הפריחה, וחלק מהציפורים מתקשות להסתגל.
ציפורים בסכנה בישראל
הנשר המקראי הוא הסמל של המאבק: מאלפים בעבר נותרו בארץ, לפי רשות הטבע והגנים, כמאתיים ועשרה עד מאתיים ועשרים נשרים בשנת 2026. העוזנייה, הנשר הגדול של המדבר, הפסיקה לקנן בישראל בתחילת שנות התשעים, ויש ניסיונות להחזיר אותה בעזרת גידול בשבי. גם הרחם, העיט הניצי והחובארה — ציפור מדבר שמתהדרת בריקוד מרשים — נמצאים בסכנה.
רשות הטבע והגנים מפרסמת ״רשימה אדומה״ של בעלי חיים בסכנה בישראל, ומעדכנת אותה לפי מחקרים. הרשימה עוזרת להחליט על מי צריך לשמור קודם ואיפה להשקיע את המאמץ.
ציפורים שנעלמו
הדודו היה עוף גדול שלא עף, שחי באי מאוריציוס באוקיינוס ההודי. כשהגיעו לאי מלחים ואיתם חיות כמו חזירים, חולדות וקופים, הדודו נעלם תוך עשרות שנים בודדות, במאה השבע־עשרה. היום הוא סמל עולמי להכחדה.
סיפור מפתיע עוד יותר הוא של יונת הנדודים בצפון אמריקה. פעם היא הייתה אחת הציפורים הנפוצות בעולם, ולהקות שלה הסתירו את השמש. ציד המוני וכריתת יערות מחקו אותה, והיונה האחרונה, שנקראה מרתה, מתה בגן חיות בשנת 1914. הסיפור מלמד שגם מין נפוץ מאוד יכול להיעלם.
סיפורי הצלחה
הקונדור הקליפורני, עוף נבלות ענקי, כמעט נכחד: בשנות השמונים נותרו ממנו רק עשרים ושבעה. מדענים אספו את כולם, גידלו אותם בשבי ושחררו את צאצאיהם לטבע, והיום יש כמה מאות קונדורים, חלקם עפים חופשי. בישראל, העגורים בחולה הם סיפור הצלחה של פשרה בין חקלאים לטבע, ותיבות הקינון לתנשמות ולבזים אדומים עזרו לציפורים וגם לחקלאים.
בכל המקרים האלה ההצלחה הגיעה כששילבו מחקר, חוקים שמגינים על הציפורים, שמירה על בתי גידול ושיתוף של אנשים מקומיים. זה לוקח שנים, אבל זה עובד.
מה אנחנו יכולים לעשות
גם ילדים יכולים לעזור: לסמן חלונות במדבקות כדי שציפורים לא יתנגשו, לשים קערת מים בקיץ, לשתול צמחים מקומיים ולא לרסס חומרי הדברה בגינה. לא משחררים חיות מחמד לטבע, ושומרים את החתול בבית בעונת הקינון. בטבע הולכים בשבילים ולא מתקרבים לקנים.
אם מוצאים ציפור פצועה, מורעלת או דורס על הקרקע — לא נוגעים, וקוראים למבוגר שיודיע לרשות הטבע והגנים. ואפשר להשתתף בספירות של ציפורים ולספר לאחרים מה למדתם. כל מי שמכיר ציפורים ואוהב אותן, הוא עוד שומר שלהן.