החובארה חיה בשטחים פתוחים ושטוחים בנגב ובערבה. הצבע שלה, חום־חולי עם נקודות כהות, מסתיר אותה היטב בין השיחים. היא אוכלת צמחים, זרעים, חרקים ולטאות קטנות, ויכולה לקבל חלק גדול מהמים שהיא צריכה מהמזון.
בעונת החיזור הזכר מבצע הופעה מיוחדת: הוא מנפח נוצות לבנות ארוכות בצוואר עד שהראש כמעט נעלם, ורץ הלוך ושוב כמו ענן לבן קטן שזז על הקרקע.
החובארה נפגעה מאובדן שטחים פתוחים, מהפרעות ומציד בארצות שכנות. בישראל היא מוגנת, וחוקרים עוקבים אחריה ושומרים על השטחים שבהם היא חיה.