הבז האדום דומה לבז המצוי, אבל הזכר שלו בעל גב אדמדם בלי נקודות וראש אפור־כחלחל. הוא חברותי מאוד: מקנן בקבוצות, צד בקבוצות ונודד בקבוצות. הוא אוכל בעיקר חרקים גדולים, כמו חגבים וחיפושיות, שאותם הוא תופס בשדות.
בעבר קיננו בזים אדומים רבים בחורים בגגות ובקירות של בתים ישנים בכפרים ובעיירות. כשהבתים שופצו או נהרסו, ושטחים פתוחים הפכו לבניינים, המקומות נעלמו ומספר הבזים ירד מאוד.
כדי לעזור להם תולים תיבות קינון במבנים ושומרים על השדות הפתוחים שבהם הם צדים. הבז האדום נודד לאפריקה בסתיו וחוזר באביב.