בחמת יש שלושה חלקים: שק — במקור מעור של בעל חיים — שהנגן ממלא בנשיפה; ״חליל מנגינה״ עם חורים, שעליו מנגנים את המנגינה; ו״צינורות זמזום״ שמשמיעים צליל קבוע אחד כל הזמן, כמו רקע. בגלל השק, האוויר זורם בלי הפסקה, והצליל לא נקטע גם כשהנגן נושם.
החמת המוכרת ביותר היא הסקוטית, שמנגנים בה בתהלוכות ובטקסים, לעיתים קרובות עם חצאית משובצת מסורתית. אבל יש חמתות גם באירלנד, בספרד, בבולגריה, בטורקיה ובהודו. הצליל שלה חזק מאוד — היא נבנתה לנגינה בחוץ, בשדה פתוח.

