בפיה של החלילית יש תעלה צרה שמכוונת את האוויר אל שפה חדה — כך שאין צורך ללמוד ״לכוון״ את הנשיפה, כמו בחליל הצד. בחזית יש שבעה חורים ומאחור חור אחד לאגודל. נושפים בעדינות — נשיפה חזקה מדי גורמת לצפצוף. יש חליליות בגדלים שונים: סופרנו, אלט, טנור ובס.
החלילית הייתה פופולרית מאוד בימי הביניים, ברנסנס ובבארוק, ובאך והנדל כתבו לה. אחר כך נשכחה, וחזרה במאה ה־20, בעיקר לבתי הספר, כי היא זולה, קלה וטובה ללימוד קריאת תווים. לחלילית מקצועית מעץ יש צליל רך ויפה מאוד.

