קרח קל מעט ממים, ולכן הוא צף — אבל רק בקושי: בערך עשירית מהקרחון בולטת מעל המים, ותשע עשיריות מוסתרות מתחת. מכאן הביטוי ״קצה הקרחון״, שאומרים כשיש בעיה גדולה שרואים רק חלק קטן ממנה. רוב הקרחונים הצפים בצפון האטלנטי מגיעים מגרינלנד, ובדרום — מאנטארקטיקה, שבה התנתקו קרחונים בגודל של מדינות קטנות.
ב־1912 התנגשה הספינה טיטאניק בקרחון צף בצפון האטלנטי וטבעה, ויותר מ־1,500 אנשים מתו. בעקבות האסון הוקם סיור בינלאומי שעוקב אחרי קרחונים צפים ומזהיר ספינות, והיום עוקבים אחריהם גם בלוויינים ובמכ״ם. כשהקרחון נמס, הוא מוסיף לים מים מתוקים — ולכן מדענים מודדים גם אותו.