המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן התכוננה בקפידה: היא למדה מעמי הארקטי איך להתלבש בפרוות, השתמשה במזחלות כלבים ובמגלשי סקי, והציבה מחסני מזון לאורך הדרך. ב־14 בדצמבר 1911 הגיעו אמונדסן וחבריו לקוטב, הציבו אוהל ודגל, וחזרו כולם בשלום.
המשלחת הבריטית בראשות רוברט סקוט הסתמכה בעיקר על סוסי פוני, מזחלות ממונעות ומשיכת מזחלות בידיים. הסוסים והמנועים לא עמדו בקור, וסקוט וארבעה מחבריו הגיעו לקוטב ב־17 בינואר 1912 — ומצאו שם את האוהל הנורווגי. בדרך חזרה, בסופות ובקור, מתו כולם. היומנים שלהם נמצאו מאוחר יותר. הסיפור מלמד כמה הכנה, ציוד מתאים ולמידה מאנשים מקומיים חשובים.