רוט־שחמורוב הייתה אחת הספורטאיות הבולטות בישראל בשנות ה־70, בריצות קצרות ובמשוכות. באולימפיאדת מינכן 1972 היא כבר התחרתה במשחקים, ואז נרצח המאמן שלה, עמיצור שפירא, יחד עם עוד עשרה מחברי המשלחת הישראלית. היא עזבה את מינכן בלי להמשיך להתחרות.
ארבע שנים אחר כך חזרה לאולימפיאדה, במונטריאול, והגיעה לגמר ה־100 מטרים משוכות — מקום שישי. עשרים שנה לפני המדליות הראשונות של ישראל, זה היה ההישג האולימפי הגדול ביותר של ספורטאי ישראלי.
הסיפור שלה הוא גם סיפור על חוסן: אחרי האסון במינכן היא חזרה להתאמן ולהתחרות, והגיעה להישג שאף ספורטאי ישראלי לא הגיע אליו לפניה.

