השערים נפתחים
אחת ההחלטות הראשונות של המדינה הייתה לפתוח את שעריה לעלייה. בשנת 1950 חוקקה הכנסת את חוק השבות, שקובע שכל יהודי זכאי לעלות לישראל. ההגבלות של תקופת המנדט בוטלו.
בין הראשונים שהגיעו היו ניצולי שואה, ובהם רבים שהבריטים החזיקו במחנות מעצר בקפריסין. לצידם הגיעו יהודים מארצות רבות באירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה — מפולין ומרומניה, ממרוקו, מעיראק, מתימן ומעוד מקומות.
מבצעי עלייה
מבצע ״על כנפי נשרים״, שנקרא גם ״מרבד הקסמים״, הביא בשנים 1949–1950 עשרות אלפי יהודים מתימן במטוסים. רבים מהם לא ראו מטוס מעולם, וראו בטיסה הגשמה של הפסוק ״ואשא אתכם על כנפי נשרים״. במבצע ״עזרא ונחמיה״ עלו בתחילת שנות ה־50 יותר ממאה אלף יהודים מעיראק, שם חיו יהודים מאז גלות בבל.
יהודים רבים הגיעו גם ממרוקו, מתוניסיה, מלוב, ממצרים, מאיראן ומארצות נוספות. לעיתים קרובות הם השאירו מאחור בתים, רכוש וקהילות עתיקות, ולפעמים יצאו בתנאים קשים ומסוכנים.
מעברות וצנע
המדינה הצעירה לא הייתה מוכנה לקלוט כל כך הרבה אנשים בבת אחת. לא היו מספיק דירות, עבודה ומזון. רבים מהעולים שוכנו ב״מעברות״ — מחנות של אוהלים ופחונים, בלי תשתיות טובות. בחורף הגשם חדר לאוהלים, ובקיץ היה חם מאוד.
כדי שיהיה מספיק לכולם הונהגה תקופת ״צנע״: מזון, בגדים ומוצרים רבים חולקו בקיצוב, לפי תלושים. בהדרגה נבנו שיכונים, הוקמו ערי פיתוח ויישובים חדשים, והעולים השתלבו בעבודה, בחקלאות ובתעשייה. היו גם קשיים כואבים: עולים רבים חשו שהקליטה לא הייתה הוגנת כלפיהם, ונאלצו לוותר על מקצועות ועל מעמד שהיו להם בארצות מוצאם.
עליות מאוחרות יותר
קיבוץ הגלויות לא הסתיים בשנים הראשונות. עליות גדולות הגיעו גם בעשורים הבאים. יהודי אתיופיה הגיעו במבצעים נועזים, כמו ״מבצע משה״ בשנת 1984 ו״מבצע שלמה״ בשנת 1991, שבו הוטסו לישראל אלפים רבים בתוך פחות מיומיים. רבים מהם עשו קודם לכן מסע רגלי קשה דרך סודן.
בשנות ה־90 הגיעו מברית המועצות לשעבר כמיליון עולים, ושינו את פני המדינה בתחומים רבים, מהמדע ועד המוזיקה. כל גל עלייה הביא איתו שפות, מאכלים, מנהגים ומוזיקה, ויחד הם יצרו את החברה הישראלית המגוונת של היום.
חברה אחת, תרבויות רבות
קליטת העלייה הייתה גם אתגר חברתי. העולים הגיעו מעשרות ארצות, דיברו שפות שונות ונהגו במנהגים שונים. אחד הכלים החשובים לחיבור ביניהם היה האולפן, שבו לימדו עברית למבוגרים. גם צה״ל ומערכת החינוך היו מקומות שבהם נפגשו ילדים וצעירים מרקעים שונים.
בשנים הראשונות רווח רעיון שהעולים צריכים לוותר על התרבות שהביאו כדי להיות ״ישראלים חדשים״, תפיסה שנקראה ״כור ההיתוך״. עם הזמן התחזקה ההכרה שהמגוון הוא דווקא עושר: המוזיקה, המאכלים, המנהגים והסיפורים של כל קהילה הם חלק מהתרבות הישראלית, ומשפחות רבות בישראל מחברות היום בין כמה מסורות.