עליית הנאצים
אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה גרמניה תקופה קשה של משבר כלכלי ואבטלה. בשנת 1933 עלה לשלטון אדולף היטלר, מנהיג המפלגה הנאצית. הנאצים הפיצו רעיונות גזעניים, שלפיהם יש עמים ״עליונים״ ועמים ״נחותים״, והציגו את היהודים כאשמים בכל צרות גרמניה — שקר שהיה מבוסס על שנאת יהודים ישנה.
מהר מאוד הפכה גרמניה לדיקטטורה: בוטלו הבחירות החופשיות, העיתונים נשלטו בידי השלטון, ומתנגדים נכלאו. ליהודים נלקחו בהדרגה הזכויות: הם פוטרו מעבודות, ילדים יהודים הורחקו מבתי ספר, וחוקים מיוחדים קבעו שהם אינם אזרחים שווים. בנובמבר 1938, בפרעות שנקראו ״ליל הבדולח״, הוצתו בתי כנסת ונופצו חלונות של חנויות יהודיות ברחבי גרמניה ואוסטריה.
המלחמה והגטאות
ב־1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, ומלחמת העולם השנייה פרצה. הצבא הגרמני כבש ארצות רבות באירופה, ומיליוני יהודים נקלעו לשלטון הנאצי. במקומות רבים הוכרחו היהודים לעבור לגטאות — רובעים סגורים וצפופים, עם מעט מאוד מזון ותרופות.
גם בתנאים הקשים האלה ניסו אנשים לשמור על צלם אנוש: הקימו בתי ספר בסתר, ספריות, תיאטרון ועזרה הדדית, וכתבו יומנים כדי שהעולם יידע מה קרה. המחנך יאנוש קורצ׳אק, שניהל בית יתומים בגטו ורשה, סירב לעזוב את הילדים שבחסותו ונשאר איתם עד הסוף.
ההשמדה
החל משנת 1941 עברו הנאצים לרצח המוני ומאורגן של יהודים. הם הקימו מחנות השמדה, כמו אושוויץ־בירקנאו, והובילו אליהם יהודים מכל רחבי אירופה ברכבות. בשואה נרצחו כשישה מיליון יהודים, ובהם כמיליון וחצי ילדים. קהילות שלמות, עם בתי הכנסת, בתי הספר והתרבות שלהן, נמחקו.
הנאצים רדפו ורצחו גם קבוצות נוספות, כמו בני העם הרומני (צוענים), אנשים עם מוגבלויות ומתנגדים פוליטיים. במאי 1945 נכנעה גרמניה. כשהגיעו צבאות בעלות הברית למחנות, הם מצאו ניצולים מעטים וחלשים מאוד. את יום שחרור מחנה אושוויץ, 27 בינואר, מציין העולם כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
אחרי השואה
ניצולים רבים לא יכלו לחזור לבתיהם, כי משפחותיהם נרצחו וקהילותיהם נעלמו. רבים מהם ביקשו להגיע לארץ ישראל, וחלקם עלו באוניות מעפילים עוד לפני קום המדינה. אחרי 1948 הגיעו לישראל ניצולים רבים, שבנו כאן חיים ומשפחות חדשות ותרמו רבות לבניין הארץ. השואה גם חיזקה בעולם את ההכרה בצורך במדינה שבה העם היהודי יוכל להגן על עצמו.
גבורה, חסד וזיכרון
גם בתוך החושך היו מעשי גבורה. ב־1943 פרץ מרד גטו ורשה, שבו צעירים יהודים לחמו בנאצים במשך שבועות. יהודים אחרים הצטרפו לפרטיזנים ביערות, הבריחו ילדים או פשוט נאבקו לשמור על חייהם ועל כבודם. גם זו גבורה.
היו גם לא־יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, והסתירו אותם בבתיהם. בישראל מכירים בהם בתואר ״חסידי אומות העולם״, ושמותיהם מונצחים ביד ושם בירושלים. בישראל מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ״ז בניסן: בבוקר נשמעת צפירה של שתי דקות, וכולם עומדים בדממה. אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים לעשות הוא להקשיב לעדויות של ניצולים, לזכור, ולעמוד נגד גזענות ושנאה בכל מקום.