העלייה הראשונה: המושבות
העלייה הראשונה התחילה בשנת 1882. רבים מהעולים הגיעו ממזרח אירופה, אחרי גל של פרעות ביהודים, וחלקם היו חברי אגודות חובבי ציון וקבוצת ביל״ו. באותן שנים הגיעו לארץ גם עולים מתימן. העולים הקימו מושבות חקלאיות, כמו ראשון לציון, זכרון יעקב ורוש פינה, והצטרפו לפתח תקווה, שנוסדה זמן קצר לפני כן.
החיים היו קשים מאוד: אדמה קשה, מחסור במים, מחלות כמו קדחת, וחוסר ניסיון בחקלאות. מושבות רבות שרדו בזכות תמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, שסייע בכסף ובמומחים, ועודד גידול גפנים ויין.
העלייה השנייה: חלוצים ורעיונות
העלייה השנייה החלה בשנת 1904 ונמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. רבים מעוליה היו צעירים בעלי רעיונות של שוויון ועבודה עצמית, שרצו ״לכבוש את העבודה״ ולעבוד בעצמם את האדמה. בין עוליה היה דוד בן־גוריון, לימים ראש הממשלה הראשון.
בתקופה זו נוסדה דגניה, הקבוצה הראשונה, שממנה התפתחה תנועת הקיבוצים. בשנת 1909 נוסדה תל אביב, העיר העברית הראשונה, ליד יפו. קם גם ארגון ״השומר״, ששמר על יישובים, והשפה העברית התחזקה בבתי הספר ובחיי היומיום.
העלייה השלישית והרביעית
העלייה השלישית החלה בשנת 1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהארץ עברה לשלטון בריטי. עליה עודדה גם הצהרת בלפור משנת 1917, שבה הודיעה בריטניה על תמיכתה בבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. רבים מהעולים היו חלוצים צעירים שסללו כבישים, ייבשו ביצות והקימו קיבוצים ומושבים. בתקופה זו הוקמה גם ההסתדרות, ארגון העובדים.
העלייה הרביעית הגיעה באמצע שנות ה־20, ורבים מעוליה באו מפולין. הם היו לעיתים קרובות בעלי מלאכה ובעלי עסקים קטנים, ורבים מהם התיישבו בערים, במיוחד בתל אביב, שגדלה במהירות.
העלייה החמישית
העלייה החמישית התרחשה בשנות ה־30. אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הגיעו עולים רבים מגרמניה ומארצות שכנות, ואיתם רופאים, מהנדסים, אנשי מדע ואמנים. הם תרמו רבות לכלכלה, לתרבות ולמוסדות של היישוב. הגיעו גם עולים רבים מפולין ומארצות אחרות.
בסוף שנות ה־30 הגבילו הבריטים מאוד את העלייה. יהודים רבים ניסו להגיע בכל זאת, באוניות בדרכים לא חוקיות — עלייה שנקראה ״עלייה ב׳״ או ״ההעפלה״. בזכות כל גלי העלייה גדל היישוב היהודי בארץ, ונוצרו התשתיות — חקלאות, ערים, שפה ומוסדות — שעליהן קמה בהמשך מדינת ישראל.
מה השאירו העליות
כל עלייה השאירה חותם שמורגש עד היום. מהעלייה הראשונה נשארו המושבות הוותיקות, עם יקבים ובתים ישנים שאפשר לבקר בהם. מהעלייה השנייה והשלישית נשארו הקיבוצים, המושבים ורעיון העבודה העברית. בשנות ה־20 וה־30 נבנו בתל אביב שכונות ובניינים רבים, וחלק גדול מהבניינים בסגנון הבינלאומי, שנקרא גם ״באוהאוס״, הוא הסיבה לכך שה״עיר הלבנה״ של תל אביב הוכרזה כאתר מורשת עולמית. גם שמות של רחובות רבים בערים בישראל מנציחים אנשים מתקופת העליות.