הגעגועים והרעיון
במשך כל שנות הגלות התפללו יהודים לשוב לציון, וחלקם אף עלו לארץ ישראל וחיו בה. אבל במאה ה־19 קרה משהו חדש: עמים רבים באירופה החלו לדרוש מדינה לאומית משלהם, ויהודים רבים סבלו מאנטישמיות — שנאת יהודים — ומפרעות, במיוחד במזרח אירופה.
כמה הוגים יהודים הגיעו למסקנה שהעם היהודי צריך מקום משלו. קמו אגודות ״חובבי ציון״, שעודדו עלייה לארץ ישראל והקמת מושבות. המילה ״ציונות״ באה מ״ציון״, אחד משמותיה של ירושלים.
מי היה הרצל
בנימין זאב הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט, וגדל במשפחה יהודית שהתערתה בתרבות האירופית. הוא היה עיתונאי ומחזאי מוכשר בווינה. כעיתונאי בפריז סיקר את משפטו של דרייפוס — קצין יהודי בצבא צרפת שהואשם לשווא בבגידה. ההמון ברחובות צעק נגד היהודים, והפרשה, יחד עם האנטישמיות שפגש באירופה, חיזקה אצל הרצל את המסקנה שהיהודים זקוקים למדינה משלהם.
ב־1896 פרסם הרצל ספר קטן בשם ״מדינת היהודים״, שבו הציע תוכנית מעשית להקמת מדינה יהודית בהסכמה בינלאומית. הוא לא הסתפק בכתיבה: הוא נפגש עם מנהיגים, שליטים ואנשי כספים, וניסה לשכנע אותם לתמוך ברעיון.
הקונגרס הציוני הראשון
בשנת 1897 כינס הרצל בעיר בזל שבשווייץ את הקונגרס הציוני הראשון. הגיעו אליו כמאתיים צירים מארצות רבות. הקונגרס ייסד את ההסתדרות הציונית, וקבע שמטרת הציונות היא להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל, מובטח במשפט הציבורי.
אחרי הקונגרס כתב הרצל ביומנו משפט מפורסם: ״בבזל ייסדתי את מדינת היהודים״. הוא הוסיף שאם יגיד זאת בקול, יצחקו עליו, אבל אולי בעוד חמש שנים, ובוודאי בעוד חמישים, כולם יראו זאת. מדינת ישראל הוכרזה כחמישים שנה אחר כך, בשנת 1948.
תוכנית אוגנדה
בשנת 1903, אחרי פרעות קישינב, הציעה בריטניה לתנועה הציונית שטח במזרח אפריקה. ההצעה כונתה ״תוכנית אוגנדה״. הרצל הציג אותה בקונגרס הציוני כמקלט זמני ליהודים הנרדפים, אבל היא עוררה ויכוח סוער. רבים, ובמיוחד ציוני רוסיה — אף שהיו בהם מי שסבלו מהפרעות יותר מכולם — סירבו לוותר על ארץ ישראל. בסופו של דבר, אחרי מות הרצל, דחתה התנועה הציונית את ההצעה, והחליטה שמטרתה היא ארץ ישראל בלבד.
״אם תרצו, אין זו אגדה״
בשנת 1902 פרסם הרצל רומן בשם ״אלטנוילנד״ — ״ארץ ישנה־חדשה״. הוא תיאר בו חברה מתוקנת ומודרנית בארץ ישראל. על הספר הופיע המשפט ״אם תרצו, אין זו אגדה״, שהפך לסיסמה מפורסמת. הספר תורגם לעברית בשם ״תל אביב״, ומכאן נלקח שמה של העיר.
הרצל נפטר בשנת 1904, בגיל 44 בלבד, ולא זכה לראות את הקמת המדינה. בשנת 1949 הועברו עצמותיו לירושלים, להר שנקרא על שמו — הר הרצל. בישראל הוא מכונה ״חוזה המדינה״, ודמותו מופיעה במקומות רבים. היו גם יהודים שהתנגדו לציונות בזמנו, מסיבות דתיות או פוליטיות, אבל התנועה שהקים שינתה את ההיסטוריה של העם היהודי.