השם ביל״ו הוא ראשי תיבות של ״בית יעקב לכו ונלכה״, מתוך ספר ישעיהו — קריאה לבני העם לקום וללכת. הקבוצה נוסדה בעיר חרקוב שבאימפריה הרוסית, אחרי הפרעות ביהודים בשנים 1881–1882. בניגוד לחברי ״חובבי ציון״ שתמכו מרחוק, חברי ביל״ו החליטו לעלות בעצמם ולהפוך לחקלאים.
רק כמה עשרות מחבריה הגיעו בפועל לארץ. רובם היו צעירים משכילים מהעיר, שלא עבדו מעולם בחקלאות. הם עבדו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ובראשון לציון, סבלו מעוני, ממחלות ומחוסר ניסיון, וחלקם עזבו. ב־1884 ייסדו חלק מהם את גדרה, ובהמשך הצליחו להחזיק בה מעמד למרות הקשיים.
טעות נפוצה היא לחשוב שביל״ו הייתה העלייה הראשונה כולה. היא הייתה קבוצה קטנה בתוך העלייה הראשונה, שרוב עוליה היו משפחות שהגיעו ממזרח אירופה, וגם מתימן. אבל ביל״ו זכורה במיוחד כי הייתה מהקבוצות הראשונות של צעירים שעלו מתוך רעיון לאומי ומוכנות לעבודה קשה — מעין ״חלוצים לפני החלוצים״.