ארץ בין שני נהרות
דרום מסופוטמיה הוא אזור חם ויבש, וגשמים יורדים בו מעט מאוד. ובכל זאת האדמה שם פורייה במיוחד, כי הפרת והחידקל מביאים איתם בכל אביב בוץ עשיר מן ההרים. הבעיה הייתה שהנהרות עלו על גדותיהם בזמנים לא צפויים, לפעמים בשטפונות הרסניים, ובקיץ השדות נשארו צמאים.
הפתרון של תושבי האזור היה השקיה. הם חפרו תעלות שהובילו מים מן הנהר אל השדות, בנו סכרים וסוללות עפר ושמרו על התעלות נקיות מבוץ. עבודה כזאת דרשה מאות אנשים שעובדים יחד ומישהו שמארגן אותם. כך נוצר צורך בהנהגה, בחוקים ובפקידים — ומכאן הדרך לעיר הייתה קצרה.
ערי המדינה של שומר
לפני כ־5,500 עד 5,000 שנה צמחו בשומר ערים גדולות כמו אורוך, אור, לגש וניפור. בעיר אורוך גרו בשיאה, לפי הערכות החוקרים, עשרות אלפי בני אדם — מספר עצום לאותה תקופה. כל עיר הייתה ״עיר מדינה״: היא שלטה בכפרים ובשדות שסביבה, היה לה שליט משלה, ולפעמים נלחמה בשכנותיה על מים ועל אדמה.
במרכז כל עיר עמד מקדש לאל המקומי. השומרים האמינו באלים רבים: אל השמיים, אלת האהבה, אל הירח ועוד. המקדש היה גם מרכז כלכלי — הגיעו אליו תבואה, צמר ובעלי חיים, ומשם חילקו מזון לעובדים. לצד המקדש עמד הזיגורט, מגדל מדורג עשוי לבני טיט, שבראשו האמינו שהאל יכול לרדת אל בני האדם.
המצאות שאנחנו משתמשים בהן עד היום
בשומר נמצאו כמה מהעדויות המוקדמות ביותר לשימוש בגלגל — תחילה גלגל של קדר, שעליו סובבו טיט ויצרו כלים, ובהמשך גלגלים לעגלות. השומרים פיתחו גם את כתב היתדות: הם לחצו בקנה מחודד על לוחות טיט רטובים, ובהתחלה רשמו בעיקר חשבונות של תבואה וצאן. עם הזמן כתבו כך גם חוקים, מכתבים ושירים.
השומרים ספרו בשיטה שמבוססת על המספר 60. נראה שזה המקור לכך שבשעה יש 60 דקות, בדקה 60 שניות ובמעגל 360 מעלות. הם גם צפו בכוכבים ובירח, חילקו את השנה לחודשים לפי מחזור הירח ופיתחו כלים למדידת שדות. אפשר לומר שבכל פעם שאנחנו מסתכלים על שעון, אנחנו משתמשים ברעיון שנולד בשומר.
איך אנחנו יודעים את כל זה
במשך אלפי שנים נשכחה שומר כמעט לגמרי, וערים שלמות נקברו מתחת לתלים של חול ולבנים מתפוררות. במאה ה־19 ובמאה ה־20 החלו ארכאולוגים לחפור באזור. המפורסם שבהם, ליאונרד וולי הבריטי, חפר בשנות ה־20 של המאה ה־20 בעיר אור ומצא קברים מלכותיים עם תכשיטי זהב, כלי נגינה ולוח משחק עתיק.
אבל המקור החשוב ביותר הם לוחות הטיט. לוח טיט שנשרף בשריפה נעשה קשה כמו חרס, ולכן אלפי לוחות כאלה שרדו. חוקרים למדו לקרוא את כתב היתדות ולתרגם את השפות שנכתבו בו — שומרית ואכדית — וכך גילו רשימות מלכים, חוזי מכירה, תרגילים של תלמידים בבית הספר ואפילו מכתב תלונה של לקוח על נחושת באיכות גרועה.
מה נשאר משומר
לפני כ־4,300 שנה כבש סרגון מאכד את ערי שומר ואיחד אותן לממלכה אחת גדולה — מן הראשונות בהיסטוריה. בהמשך עלו במסופוטמיה ממלכות נוספות: בבל ואשור. השפה השומרית הפסיקה להיות שפה מדוברת, אבל כוהנים וסופרים המשיכו ללמוד אותה עוד מאות שנים, כמו שלומדים היום לטינית.
המורשת של שומר עברה לעמים שבאו אחריה: כתב היתדות שימש עמים רבים במזרח הקדום, ושיטת הספירה של 60 נשמרה עד ימינו. גם בתנ״ך יש הד לעולם הזה — אברהם אבינו, לפי המסורת, יצא מ״אור כשדים״, ורבים מזהים אותה עם העיר אור שבדרום מסופוטמיה. לכן שומר נקראת לעתים קרובות ״ערש התרבות״.