מים שמחלחלים דרך גיר ממיסים בדרכם מעט קלציט. כשטיפה כזו מגיעה לתקרת המערה, חלק מהפחמן הדו־חמצני יוצא ממנה לאוויר, והיא משאירה טבעת זעירה של קלציט. טבעת על טבעת נבנה צינור דק, ואחר כך נטיף. הטיפה שנופלת לרצפה משאירה גם היא מעט קלציט — וכך גדל זקיף. כשנטיף וזקיף נפגשים, נוצר עמוד.
הם גדלים לאט מאוד — לרוב מילימטרים בודדים או פחות בשנה, וכנראה הרבה פחות. לכן נטיף גדול יכול להיות בן אלפי שנים. מגע של יד משאיר עליהם שומן ולכלוך שעוצרים את הגדילה, ולכן במערות לא נוגעים בהם. כדי לזכור מה ההבדל: נ־טיף ״נוטף״ מלמעלה, וזקיף ״זוקף״ את עצמו מלמטה.

