הרוח מרימה גרגרי חול ומקפיצה אותם לאורך הקרקע. כשהיא נתקלת במכשול — שיח, אבן או גבעה קטנה — היא מאטה והחול נערם. הצד שפונה לרוח מתון, והרוח מגלגלת עליו חול למעלה; בצד השני, המוגן מהרוח, החול גולש למטה ויוצר מדרון תלול. כך הדיונה ״זוחלת״ קדימה, גרגר אחרי גרגר.
בישראל יש דיונות בחולות ניצנה ובחולות חלוצה בנגב, וגם לאורך מישור החוף — הכורכר הוא בעצם דיונות קדומות שהתקשו לסלע. דיונות נודדות יכולות לכסות דרכים ושדות, ולכן לפעמים שותלים צמחים שהשורשים שלהם מייצבים את החול. מדבריות כמו הסהרה מכילים ״ימים של חול״ עם דיונות בגובה מאות מטרים.