תפריט בלי דשא
אולי תופתעו, אבל בתקופת רוב הדינוזאורים כמעט לא היה דשא. לפי מה שמוכר היום, עשבים הופיעו רק בסוף הקרטיקון והתפשטו הרבה אחרי. אוכלי הצמחים אכלו שרכים, עצי מחט כמו אורנים וארוקריות, ציקסים, שבטבטים (צמחים שנראים כמו מטאטא ירוק) ועלים של עצים.
בקרטיקון הופיעו צמחים עם פרחים, והם הפכו בהדרגה לחלק חשוב מהתפריט. יש חוקרים שחושבים שהשינוי הזה השפיע על התפתחות של קבוצות מסוימות של דינוזאורים, אבל זה עדיין נחקר.
איך אוכלים עלים קשים
צמחים קשים לעיכול. לכן לאוכלי צמחים רבים היו בטן גדולה ומערכת עיכול ארוכה, שבה המזון התפרק לאט. הסאורופודים, ענקי הצוואר הארוך, כמעט לא לעסו: הם תלשו עלים בשיניים דמויות יתד או כף, ובלעו אותם שלמים.
לדינוזאורים אחרים היו פתרונות מתוחכמים. לדינוזאורי מקור הברווז, ההדרוזאורים, היו מאות שיניים צפופות שיצרו משטח שחיקה, כמו פומפייה, ושיניים חדשות החליפו כל הזמן את השחוקות. לטריצרטופס היה מקור חד כמו של תוכי, ושיניים שחתכו צמחים כמו מספריים.
משפחות של אוכלי צמחים
הסאורופודים — כמו ברכיוזאורוס, דיפלודוקוס וארגנטינוזאורוס — היו ענקים עם צוואר וזנב ארוכים, שהלכו על ארבע. הצרטופסים — כמו טריצרטופס — היו בעלי קרניים וצווארון גרמי. האנקילוזאורים היו מכוסים בשריון, ולחלקם הייתה אלה בקצה הזנב. הסטגוזאורים נשאו צלחות על הגב וקוצים בזנב.
האורניתופודים — כמו איגואנודון והדרוזאורים — הלכו לפעמים על שתיים ולפעמים על ארבע, והיו מהדינוזאורים הנפוצים ביותר בקרטיקון. לחלקם היו ציצות מיוחדות על הראש, שאולי שימשו להשמעת קולות.
איך מתגוננים מטורף
לאוכלי הצמחים היו כמה דרכים להינצל. הגודל היה הגנה טובה: קשה מאוד לתקוף ענק במשקל עשרות טונות. אחרים פיתחו כלי נשק — קרניים, קוצים, אלות זנב ושריון. היו גם כאלה שסמכו על מהירות, כמו דינוזאורים קטנים וזריזים שרצו מהר.
עוד הגנה חשובה הייתה העדר. במקומות רבים נמצאו עקבות של הרבה אוכלי צמחים שהלכו יחד באותו כיוון, ובתי קברות עם עשרות פרטים מאותו מין. כמו זברות או פילים היום, כנראה שחיים בקבוצה עזרו להבחין בסכנה ולהגן על הצעירים.
אבנים בבטן
אצל כמה דינוזאורים נמצאו אבנים מלוטשות בתוך חלל הבטן או לידו. קוראים להן גסטרוליתים — ״אבני קיבה״. גם היום תרנגולות ותנינים בולעים אבנים קטנות, שעוזרות לטחון את המזון בקיבה.
אצל דינוזאורים מסוימים, בעיקר אלה שקרובים לציפורים, נראה שהאבנים אכן עזרו לטחון צמחים. אצל הסאורופודים הענקיים, החוקרים עדיין לא בטוחים — ייתכן שהאבנים נבלעו במקרה. זו דוגמה טובה לשאלה שהמדע עוד לא סגר.