הציצה של הפאראזאורולופוס הייתה ארוכה מאוד — אצל חלק מהפרטים יותר ממטר. בתוכה עברו צינורות שחיברו את הנחיריים לגרון. חוקרים בנו דגמים של הציצה וגילו שאוויר שעובר בה יכול היה להפיק צליל עמוק, כמו של כלי נשיפה.
לכן רבים חושבים שהשתמש בציצה כדי ״לקרוא״ לבני עדרו, להזהיר מפני סכנה ולמשוך בני זוג. הצורה של הציצה הייתה שונה בין מינים ואולי גם בין זכרים לנקבות, וכך גם שימשה לזיהוי. כמו שאר ההדרוזאורים, היו לו מאות שיניים שהתחלפו כל הזמן.
לדינוזאורי מקור ברווז אחרים היו ציצות בצורות שונות: עגולה כמו קסדה, קוץ קטן או ציצה מוצקה. ייתכן שכל צורה השמיעה צליל אחר, וכך כל מין ״דיבר״ בקול משלו. זה רעיון מרתק, אבל קשה מאוד להוכיח אותו.